בחבל ארץ הררי כמו האלפים האיטלקיים, אי-אפשר שלא לרחף מדי פעם בדרכים עקלקלות ובשבילים מתפתלים. על אף המאפיינים הטופוגרפיים המאתגרים של האזור, האיטלקים אינם עם שדוגל בטיפוס הרים ובסלילת כבישים ארוכים סביב הפסגות. לשם כך הביאו את הרכבל – מעלית נופית במיוחד שמשלבת טיפוס בעצלתיים והשקפה על אגמי תכלת, כרי עשב – ואם מטפסים מספיק גבוה, אפילו שלגים.
חודשי יולי–אוגוסט הם התקופה האידיאלית למסלול בין שמיים לארץ. חופשת הקיץ משכנעת אפילו את האיטלקים לפתוח את האטרקציות. רכבלי האלפים המערביים מוכרים בעיקר לחובבי סקי מושבעים ולרוכבי אופניים, אם כי משרתים גם את התייר הפחות אתלטי. הם מפוזרים בכל מקום ומתחלקים לסוגים שונים של קרונות וספסלים. שווה בכל טיול באזור לברר מראש או אפילו להעיף מבט בצדי הדרך ולחפש אותם בין העצים.
מסלול שלושת העמקים
בין שלושת העמקים המשתרעים לרגלי הר מונטה רוזה, אייאס, גרסונה ואלניה, נוצר עם הזמן מסלול רכבלים שמחבר ביניהם בגובה. לא תכנון מדויק מראש אלא יותר פתרון מעשי שהפך עם השנים לדרך מיוחדת לטייל בין האזורים האלה בלי צורך בירידה בנסיעה או בהליכה ארוכה. כך, ביום אחד אפשר להתחיל בעמק אחד, להמשיך לעמק הבא, לראות נופים שונים ולחוות כל עמק בסגנון שלו, בלי לדאוג לתחבורה.
רכס מונטה רוזה הוא השני בגובהו בשלשלת האלפים, אך לא תמיד מקבל את הכבוד הראוי לו. טיול הרכבלים נותן הזדמנות מצוינת ליהנות מהנופים המדהימים שהוא מציע.
הכרטיס עולה בערך 50 יורו ותקף לאורך כל הקיץ מ-31 במאי עד 14 בספטמבר. חלק מהרכבלים עובדים רק בשעות מסוימות (בוקר ואז שוב אחר הצהריים), לכן כדאי לבדוק מראש כדי לא להיתקע בפסגה באמצע הדרך.
עמק אייאס הוא המזרחי ביותר, אלניה המערבי וגריסוניי ביניהם. אם תרצו להספיק את כל המסלול וגם לחזור אותו רצוי להגיע מוקדם בבוקר, מכיוון שחלק מהנסיעות ארוכות ומגיעות כמעט לחצי שעה. המסלול כולל מעל עשרה רכבלים שונים, חלקם בקרונות סגורים, חלקם ספסלים, ויש אפילו פוניקולר (רכבל שנע על האדמה) שייקח אתכם במעלה ההר.
הרכבל הגבוה ביותר באירופה
ההר הכי גבוה ברכס האלפים הוא המון בלאן, או המונטה ביאנקו, תלוי אם אתם מגיעים מהצד הצרפתי או האיטלקי. משני צדי ההר נבנו רכבלים מהמרשימים ביותר באזור ואף בכל אירופה, שקרונותיהם נראים כמו כדורי בדולח עגולים ושקופים מכל הכיוונים, ומסתובבים סביב עצמם במהלך הנסיעה. לא תצטרכו לשעוט לכיוון הקרון השקוף, כי הנוף נמצא בכל נקודה שבה תבחרו לעמוד. תפסו עמדה ליד החלון ותיהנו מנסיעה בלתי נשכחת.
ה-Skyway Monte Bianco, שנמצא בצידו האיטלקי של ההר, יוצא מהעיירה קורמאייר ועולה עד לגובה של 3,466 מטר. העלייה מתבצעת בשני שלבים: התחנה הראשונה היא Pavillon (בגובה 2,173 מטר), ובה תוכלו למצוא מסעדה עם נוף משגע, גן בוטני קטן (שרלוונטי בעיקר בתקופה זו בשנה), ואפילו מיטות שיזוף כי על אף הקור, הקרינה גבוהה מאוד. משם קופצים לקרונית השנייה שעולה עד Punta Helbronner, שהיא התחנה הגבוהה. שם מחכה תצפית פנורמית 360°, בוהקת בשלג לבן גם בקיץ. התחנה עצמה סגורה ומבודדת, אך יש יציאה ממנה למרפסת תצפית פנורמית המציגה את האלפים במלוא הדרם.
דגש חשוב: שימו לב למחלת גבהים. נכון, אתם לא מטפסים ברגל, אבל ההפרשים הגדולים בלחץ האוויר בגובה כזה משפיעים גם ללא מאמץ פיזי משמעותי. לפעמים מרגישים סחרחורת או מעט קוצר נשימה. עם זאת, שווה להשקיע ולעלות עד למעלה, גם אם למעט זמן, ולאחר מכן לחזור לנוח בתחנה הראשונה.
רכבל קטן עם קרון בודד
שמואה (Chamois) היא עיירה קטנה שמתחבאת בין הרים בעמק ואל טורנס. היא יושבת בגובה של כ-1,800 מטר, ממש על המדרון של הר צ'רוינו (Cervino) – הצד האיטלקי של המטרהורן. מה שמייחד כל כך את העיירה שכוחת האל לעומת עיירות נידחות אחרות באזור הוא שאין גישה אליה ברכב (ניסינו, בלתי אפשרי). כדי להגיע, תצטרכו לעלות ברכבל קטן עם קרון אחד שיוצא מהכפר בואיסון (Buisson), יחד עם התושבים שחזרו מהעבודה או מסיבוב קניות.
העלייה עצמה היא כבר חוויה, הרכבל מתרומם באיטיות בין פסגות ירוקות, כרמים תלולים ונהרות קטנים שמתפתלים למטה. כשמגיעים מרגישים את ההבדל מיד. הרחובות שקטים, האוויר נקי יותר והזמן קצת יותר איטי. רק הליכה רגלית, אופניים ורוח קלה שמגיעה מההרים. אפשר לשוטט בין בתי העץ, לשבת באחד מבתי הקפה המקומיים, או פשוט לעצור ולהביט על העולם מלמעלה.
