אם בשנה שעברה כבר הפנמנו שפה, במזרח התיכון, המתיחות והסבל לא באמת מאפשרים קיץ של חגיגות באקסטרים, השנה נדמה שלא רק הקהל אימץ את הקו המלנכולי - אלא גם היוצרים. אחרי שמצעד הגאווה נרמס תחת האיום האיראני, זה לא ממש מפתיע שגם השירים הקופצניים שחלמו להפוך ללהיטי הקיץ התורנים לא נדבקים לעור המזיע. במקומם, הפרידות שולטות במצעדים, ומי שהבין את הפוטנציאל כבר מזמן חוגג. ביניהם נמצא טל קסטיאל, שחתום על רבים משירי אלבום הפרידה של עומר אדם וגם על 'בסיבוב הבא' של עדן בן זקן, שלא מרפה כבר כמה חודשים.
בשירה, בן זקן מבקשת להתעכב על הרגעים הקשים שמגיעים אחרי הפרדת הכוחות בזוגיות שגוועה: שיחות הטלפון שמסיגות גבול, התסכול והדיכאון שנוכחים בניסיון להתחיל מחדש, ומעל לכל - השעמום שמתגנב לשגרה. "ממסעדה למועדון לעוד סלון שאני לא מכירה, עם אנשים שאני לא אוהבת", היא שרה במילים שמעוררות הזדהות, ועל הדרך מתאימות בול גם לתרבות ה"לא לפנות אליי" – גם אם הפעם מדובר באקס.
אבל עם כל הכבוד לזמרים ה'וותיקים', מעליהם במצעדים מככב סינגר-סונגרייטר חדש בנוף - נדב חנציס. בגיל 17 בלבד הוא הצליח לזקק היטב בבלדה הפוצעת 'אם את כבר הולכת' את מה שהופך עוד שיר פרידה להמנון: שילוב של כנות בלתי מתפשרת, גון קול ייחודי שקשה להתעלם ממנו וליווי אקוסטי שעושה נעים כמו מזגן על 16 מעלות. את ההאזנות חנציס סופר במיליונים, ולהיט הפריצה שלו אמנם מלא בחרטה על האהבה שאבדה לו, אבל לפחות לשיברון הלב הבא יש אחלה פסקול.
