לפני מספר שבועות קרה הדבר: צה"ל הכניס עיתונאי זר – כתב ופרשן של החשוב והמשפיע בשבועוני בעולם, "אקונומיסט" בריטי, לקרבת המתחם לחלוקת סיוע הומניטרי בעזה. מאז 7 באוקטובר 2023 שומר השבועון – שנקרא באדיקות על ידי האליטה הגלובלית – על קו אובייקטיבי בסיקור הנעשה ברצועה, בישראל ובסביבה. לא מסתיר ולא מסית. מפריד בין דעות לעובדות. במענה לביקורת הקשה שהתפרסמה בו על מתקני החלוקה של הסיוע שהפכו למלכודות מוות, הוזמן העיתונאי להגיע למקום ו"לראות בעיניו מה שמתרחש". הסיקור שלו לא ימצא חן בעיני הישראלים שגורל הילדים, הנשים והמבוגרים של עזה, המורעבים והעקורים וההרוגים, לא מזיז שריר אחד מפניהם, משום ש"אין עזתים בלתי מעורבים, כולם נאצים או נאצים-בדרך, גם הילדים". הוא יכעיס את מי שבטוחים שקיימת מדיניות ישראלית רשמית להרעבת תושבי עזה ולהרג המוני שיטתי של תושביה. התמונה המובאת ב”אקונומיסט” מורכבת ומציאותית: מה שקורה בסביבת מתחם החלוקה ההומניטרי הוא כאוס של מלחמה, כיבוש, פחד, חוסר אונים וייאוש אנושי עמוק.
בהמשך נדרש ה”אקונומיסט” שוב למצב בעזה. "לפי העדויות שבידינו, חמאס מחוסל כמעט לגמרי", נכתב בו, "ההנהגה הפוליטית והמדיניות שלו חוסלה, ממשלתו לא מושלת, כנופיות ובוזזים ממלאים את הוואקום. התמיכה העממית בחמאס קרסה לשפל של 6 אחוז מהעזתים. המפקד הצבאי האחרון שלו שורד אך ורק משום שהוא מקיף את עצמו בחטופים כמגינים אנושיים... המלחמה נגד חמאס בעזה נעשתה לכן חסרת תכלית צבאית, והיא הופכת את ישראל למדינה מנודה".
אלו תיאורי עומק נפוצים ומקובלים בתקשורת הזרה הרצינית. ההערכה שלפיה ישראל גם החריבה את מחצית עזה וגם ריסקה את חמאס ומוטטה לחלוטין את שלטונו מקובלת כעת על מרבית המומחים במערב. אצלנו, לעומת זאת, הממשלה והאופוזיציה מייחסות לשרידי חמאס כוח צבאי כמעט מעצמתי וכוח שלטוני כמעט בלתי-מנוצח. הקואליציה משתמשת בתיאורים אלו כדי להמשיך במלחמה, האופוזיציה כדי לבקר את ניהול המלחמה. שתיהן מאדירות בכך את השאריות המובסות של חמאס ותורמות לעקשנותו וליהירותו. שותפות לעוד קונספציה.
מכאן המסקנה: צריך לפתוח מיד את כל שטחי רצועת עזה בשליטת צה"ל לכיסוי עיתונאי עצמאי, ישראלי וזר, כמובן תחת מגבלות צנזורה ודרישות ביטחון סבירות. כפי שהיה מקובל במלחמות לבנון, למשל. גם אם הסיקור שיגיע מהרצועה יקומם חלקים מדעת הקהל בארץ, הוא לא יכול ולא יוכל להיות יותר גרוע ויותר מזיק לישראל מהכיסוי הנוכחי המתבסס כמעט כולו על דיווחים של דוברי חמאס ושל פרילנסרים עזתיים מקומיים. אוזלת היד ההסברתית של דובר צה"ל תמוהה, בלשון המעטה. לא רואים ולא שומעים אותו, וכשהוא נותן הופעה תקשורתית נדירה, מילותיו מכובסות, ביטויו ("צה”ל בודק") ריקים מתוכן, קטעי הווידאו לא משכנעים והצילומים על מאות משאיות סיוע תקועות בכניסה לרצועה כבר לא מעוררים אמינות. הם היו משפיעים לו נתאפשר לעיתונות להתרשם בעצמה מהמצב לפני חודשים. כעת דעת הקהל הנאורה העולמית כפסע מקביעה שהקטסטרופה האנושית הנוראה בעזה כל כולה באשמת ישראל. הדרך לאישום ברצח עם קצרה מאוד.
לכן, אין נימוק רציני ומשכנע לחסימת רצועת עזה מפני עיתונות חופשית. על ישראל להרים את מסך הברזל התקשורתי מעליה. לא רק כדי להיענות לדרישות ולחצים אלא גם ובעיקר משום שזכותנו כאזרחי ישראל לדעת ממקורות עיתונאים מהימנים מה באמת המצב שם. מה נעשה ולא נעשה בשמנו בגיהינום עזה. לדעת עכשיו.
גם אם הסיקור שיגיע מהרצועה יקומם חלקים מדעת הקהל בארץ, הוא לא יהיה ולא יכול להיות יותר גרוע ויותר מזיק לישראל מהכיסוי הנוכחי