"המגוון התרבותי והזהותי בישראל אינו בעיה שצריך לפתור אלא נכס שצריך לנצל, ולכן יש לחתור להכרה פעילה בריבוי התרבותי והפיכתו להון יצירתי" – כך אומרת יעל נכון הראל, מנכ"לית "קרן פוזן", שהוקמה לפני 25 שנה במטרה להוביל בישראל חינוך יהודי פלורליסטי ומרובה תרבויות.
ואכן, ישראל היא מעוז של ריבוי תרבויות: יהודים וערבים, דתיים וחילונים, מזרחים ואשכנזים, ותיקים ועולים חדשים מאתיופיה ומברית-המועצות לשעבר. נכון הראל לא רואה במגוון הזה מקור למתח, אלא הזדמנות חינוכית יוצאת דופן שכבר מתקיימת בבתי הספר, תוך הכשרת מורים להכלה של ריבוי הנרטיבים.
"מיזם 'לראות את הקולות', שקרן פוזן השיקה לפני שנתיים, מכשיר את המורים לראות בכל תלמיד מקור לעולם שלם של ידע תרבותי, מסורות משפחתיות וסיפורים המעשירים את הכיתה כולה. וכך, במקום שהמורה יספר לתלמידים על מגוון התרבויות, הילדים עצמם הם שעושים זאת, והופכים למקור ידע ייחודי שמביא את התרבות מבית לכיתה כולה", היא אומרת.
פליקס פוזן גדל בברלין, ולאחר ליל הבדולח נמלט עם משפחתו הגרעינית לארצות-הברית. שאר בני המשפחה שנותרו בגרמניה נספו. ממקום מושבו החדש הוא החל בתהליך של יציאה בשאלה. לימים, כשהפך לאדם עשיר בזכות השקעה בתעשיית הנחושת, שאל את עצמו איך יוכל לחזור להרגיש בן בית בעולם היהודי ללא החלק האמוני וההלכתי. מתוך החשיבה הזו נרקם הבסיס לשליחותו הציבורית, שהובילה להקמת הקרן.
בתחילה, מספרת נכון הראל, התמקדה הקרן באקדמיה והעניקה מענקים לחוקרים כדי שיבנו קורסים שיעסקו במחשבה יהודית ויתאימו אותם לציבור החילוני. בהמשך, כדי לתרגם זאת לפרקטיקה, הוחלט על העברת הפעילות לבתי הספר, כדי שהגישה תפגוש את המוחות הצעירים שעדיין מסגלים לעצמם דרכי חשיבה.
"ואז קיבלנו ביקורת שאנחנו לא יכולים לדבר רק על זהות חילונית כי בבתי הספר יש היום ריבוי זהויות", אומרת נכון הראל, "יש למשל הרבה קולות שהם לא חילוניים ולא חרדיים אבל הם בהחלט מסורתיים, והם מותקפים משני הצדדים: מצד אחד אומרים להם שהם לא דתיים ומצד שני שהם לא חילוניים".
אבל דווקא הם אלה שיודעים להכיל את המורכבות.
"נכון. וככל שהעמקנו את העבודה שלנו בבתי הספר, הבנו שבזכות העליות שמדינת ישראל התברכה בהן, הגיעו לכאן עוד זהויות וצריך לתת להן מענה. ולכן בחרנו להתמקד בבתי הספר ולהפקיד את השליחות הזו בידי המורים והמורות מתוך ידיעה שחינוך לוקח זמן, אבל שכל סיפור הוא חשוב, והאיחוד של כל הסיפורים תורם לחברה מכילה וטולרנטית שריבוי התרבויות לא מאיים עליה, אלא מצמיח אותה".
מתי ייגמר הפחד שלנו מריבוי זהויות? ממי שהוא לא אני ולא חושב כמוני?
"ככל שיש יותר נישואים מעורבבים תרבותית וככל שתהיה יותר מודעות וחשיפה נהיה במקום טוב יותר לחברה הישראלית, שגם יעזור לנו לפרק את תבניות הזהות שבנינו והרבה פעמים פשוט ממלכדות את היחס שלנו אל האחר. למשל, כאשר לצד הזהות האתנית מורה בכיתה מלבישה על התלמיד גם זהות מעמדית וגם זהות פוליטית ואז הוא הופך למשהו שלא מתאים לעולם הערכים שלי. אז בתור מורה, איך אני יכולה לפרק את ההתנגדות הפנימית שלי ולתת לילד הזה מקום עם פחות שיפוטיות? הרי ברגע שילד אומר לי שהוא מסורתי, אני ישר מניחה שהוא גם ימני וביביסט ואני כאילו מרגישה שאני יודעת הכל על המעמד הסוציו-אקונומי שלו ועל ההורים שלו ועל ההעדפות של הבית", אומרת נכון הראל.
היא בת 46, מתגוררת בחולון, אמא לשתי בנות בגילים 12 ו-16 ונשואה לאוהד, פסיכותרפיסט. לקרן היא הצטרפה ב-2009 ומאז 2013 היא המנכ"לית שלה בישראל. לפני שנכנסה לתפקידה הייתה מנחה של בתי מדרש בבינ"ה, התנועה ליהדות חברתית.
מה הילדות שלך אומרות על השינוי שאת מובילה?
"לפעמים הן אומרות 'אמא חופרת', אבל הן לגמרי מגויסות לדבר", היא צוחקת, "הן הרי גדלות עם אמא מסורתית ואבא חילוני ומרגישות שהן מרוויחות משני העולמות, תוך שמירה מבחירה על זהות יהודית וסנטימנט למורשת".
ואכן, נקודה משמעותית שמתמודדים איתה קברניטי הקרן היא לימודי היהדות בבתי הספר החילוניים. לדברי נכון הראל, הציבור החילוני בישראל נקלע לפרדוקס מסוכן – במקום להילחם על הפרשנות של המורשת היהודית, הוא בוחר להתרחק ממנה לחלוטין ומכריז כי קיימת הדתה.
"הנסיגה הזו יוצרת בדיוק את הוואקום שהקרן מנסה למנוע, מכיוון שכשמשאירים את המקורות בידיים של פרשנות אחת בלבד, מחזקים את מה שמתנגדים לו. התוצאה היא דור שלם של ילדים ישראלים שגדלים ללא כלים להבין את התרבות שלהם, את ההיסטוריה שלהם ואת השפה שמקיפה אותם. הם לא מכירים את המקורות של הביטויים שהם משתמשים בהם יום-יום, לא יודעים מהן הקורות המרכזיות שעיצבו את הזהות הישראלית. במקביל, הפרשנות הדתית האורתודוקסית מתחזקת בשיח הציבורי דווקא בגלל שהציבור החילוני בחר להתרחק מהמאבק על הפרשנות של המורשת היהודית".
ומה הפתרון שאתם מביאים?
"הפתרון אינו בסגירת דלתות אלא בפתיחתן. תנ"ך, מדרש, מסורת ותרבות יהודית הם לא נחלתו הבלעדית של זרם מסוים – הם גם של החילונים. כשפותחים את הדלת ללימודי יהדות אפשר לשלוט בתכנים ולהציג יהדות שהיא ביקורתית, פלורליסטית ומחברת לערכים אוניברסליים. יהדות שמעמידה שאלות ולא רק נותנת תשובות, ושרואה במקורות המסורתיים חלק מהתרבות הישראלית ולא בהכרח טקסטים מחייבים דתית. כשהורים חילונים יבואו ויאמרו: 'אנחנו כן רוצים שהילדים שלנו ילמדו יהדות, אבל יהדות שמדברת גם אלינו' – אז הם יוכלו להשפיע על התכנים. החרדה מהדתה מובנת, אבל אסור לה להוביל לניתוק מוחלט מהמורשת היהודית".
ומה עם התלמידים שאינם יהודים?
"הם חלק נוסף במגוון התרבותי שמעשיר את הכיתה. המיזם שואף להכין דור שיודע לחיות בחברה מגוונת ומורכבת".
