בתחילת 2006 הייתה ארה"ב במצב רוח רע: מלחמת עיראק, הוריקן קתרינה והעצב המתמשך מאסון התאומים. ארוחת הערב של כתבי הבית הלבן, המסורת השנתית שבה קומיקאי תורן צוחק בפניו של הנשיא, התנהלה באיפוק עד שסטיבן קולבר, קומיקאי אנונימי, ניגש למיקרופון ובמשך רבע שעה כתש את ג'ורג' בוש.
"אני עומד לצד האיש הזה", אמר קולבר על הנשיא, "כי הוא עומד על דברים! דברים כמו הריסות של בניינים שקרסו וכיכרות שהוצפו בהוריקן. זה שולח מסר חזק: אמריקה תמיד תתאושש עם אפשרויות הצילום המבוימות ביותר בעולם". בוש ישב שני מטרים מקולבר והתאמץ להיראות כאילו הוא לא שוקל לשלוח אותו לגוונטנמו, אבל קולבר ידע שהוא יכול להגיד הכל. 19 שנה אחרי, הוא והתוכנית המצליחה שלו בוטלו, לפחות באופן חלקי בגלל שנשיא ארה"ב לא יכול לשאת אפילו בדיחות מינוריות עליו בטלוויזיה.
מכל ההתפתחויות המדאיגות בריצה המהירה של ארה"ב לעבר שלטון אוטוריטרי, כריעת הברך של אליטות החברה האזרחית היא המפתיעה והמטרידה ביותר. אבל בשבוע החולף משהו קרה בעולם התרבות: ביטולו של קולבר נראה כמו רגע התעוררות מצד מי שמבינים סוף-סוף שהם הבאים בתור. הבית הלבן אפילו לא מסתיר את כוונותיו: הוא כבר איים ישירות להביא לביטול התוכנית The View, כי אחת המגישות, ג'וי באהר, אמרה שטראמפ מקנא בברק אובמה.
לכן פרק פתיחת העונה ה-27 של 'סאות' פארק' הפך לנושא שפרץ את הרעש האין-סופי של החדשות. הוא היה שיא חדש של סאטירה אנטי-נשיאותית, וגם סטירה לחברת 'פרמאונט', זו שביטלה את קולבר ושאיתה חתמו היוצרים, טריי פארקר ומאט סטון, חוזה ענק רק יום קודם. אבל חשוב יותר, הפרק הזה נראה כמו עמוד האש החדש לקומיקאי אמריקה: אין חוקים מול מי שאין לו חוקים.
חוץ מלהציג את טראמפ כאיש חלש שחוגג עם נערות ושוכב עם השטן, סיפרו פארקר וסטון שוב שוב בדיחות על כך שיש לו איבר מין קטנטן. ג'ון סטיוארט הצטרף אליהם כשאמר כי "טראמפ כל כך שברירי, שהוא סובל ממקרה נוראי של אי-ספיקה כרונית של הפין'. זה לא מאוד אלגנטי, אבל זה מראה שהקומיקאים האמריקאים מתחילים להבין, אחרי עשור, באיזה מגרש הם צריכים לשחק נגד מי שמעולם לא הבין מה באמת עשה את אמריקה.
