ליר עיסא ידע עוד כילד מה יעשה כשיהיה גדול. ככה זה כשאתה הבן של השחקן נורמן עיסא ואשתו גדעונה רז, שנושאים את הדו-קיום על כתפיהם בהצלחה גדולה. "המקצוע הזה בחר בי, לא אני בו", אומר עיסא. "אהבתי לשחק כדורגל וטניס, להתאמן בקפוארה, אבל בגיל 19 באתי להורים שלי ואמרתי להם שאני רוצה ללמוד משחק. הם שאלו, 'אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה לעשות? זה מקצוע לא קל'. אמרתי שזה מה שאני רוצה".
מאז הספיק עיסא (24) לככב בסדרת הילדים הפופולרית "כראמל", שהעונה החמישית שלה מצולמת עכשיו, ובסדרת הנוער "מדרסה", ועכשיו הוא בתיאטרון הקאמרי, בהצגה "מי בעד" מאת דויד בילנקה ורוני ברודצקי, שגם ביימה. זוהי קומדיה העוסקת באסיפת דיירים בבניין. לקראת סופה מספר אחד מבעלי הדירות שבכוונתו להשכיר את דירתו לאדם מתמודד נפש, שאותו משחק עיסא. מכאן ואילך האסיפה מתגלגלת לעימות סוער וייצרי. "סטיגמות תמיד יהיו", אומר עיסא, "בוודאי על מתמודדי נפש, אם כי הרבה פעמים הם האנשים הכי נורמלים שיש. השאלה היא למה אנחנו שופטים אנשים ומפחדים מהם בלי להכיר אותם. כשאני לא על הבמה, אני תופס את עצמי צוחק לפעמים ממה שקורה שם".
יש סוג מסוים של תפקידים שמלהקים אותך אליו?
"לא, אני מתאים לכל תפקיד – קומי, דרמטי. לכל התפקידים שלי, יהודים או ערבים, אני מביא את הלב שלי".
אתה מתייעץ הרבה עם אבא שלך?
"בטח. יש לנו שיחות של אבא ובן, ולא רק על המקצוע. גם עם אמא אני כמובן מתייעץ. גם האחים שלי, שון (שחקן תיאטרון באר-שבע – י"ב) ואמיר, מתייעצים איתם. אני לא בצל של אבא שלי, אני באור שלו. הוא האור הכי גדול שיכול להיות. לפעמים אני צופה ביוטיוב בדברים שהוא עשה בעבר – למשל, הסדרה 'עבודה ערבית' – וזה השיעור הכי גדול. למדתי שלוש שנים משחק בסמינר הקיבוצים, אבל אני מרגיש שהצפייה באבא היא שיעור גדול פי כמה. זה בית הספר הכי טוב בעולם".
