כלפי חוץ, קשה לנחש מה מתחולל בחודשים האחרונים בין קירות ביתה של דניאלה (שם בדוי, כמו כל שמות ההורים והנערים בכתבה) ובתה שיר בת ה-13. רק טופס השחרור ממיון של דניאלה, לאחר שאושפזה כתוצאה מהתפרצות אלימה של בתה, רומז על הסערה שהתחוללה מאז ההידרדרות הנפשית של שיר לפני כחצי שנה: על החפצים שנשברו בהתקפי הזעם, על החרדות העמוקות, על ניסיונות הבריחה מהבית. ״הסכנה בדלת״, אומרת דניאלה, ״שיר צריכה מסגרת שתדע להציב לה גבולות ותעזור לה״.
בגילה הצעיר, שיר כבר הספיקה לברוח מהבית, וגם למסור את כתובתה לנער שלא הכירה. לפני כמה חודשים חלה הידרדרות חמורה במצבה הנפשית של שיר. החרדות צפו, ועימן גם האלימות. ההתפרצות שהובילה את דניאלה למיון הייתה הקש ששבר את גב הגמל. לאחר היוועצות באנשי מקצוע דניאלה הבינה שלא נותרה לה ברירה, והיא חייבת למצוא עבור בתה מסגרת מתאימה - מחוץ לבית. ״הבנתי שאני עצמי לא יכולה לטפל בה בשלב הזה. מישהו עוד עלול למות פה״, אמרה.
חודשים חלפו מאז, אך למרות בקשות חוזרות ונשנות - לשיר לא נמצאה עדיין מסגרת מתאימה למצבה. בינתיים היא מתגלגלת בין מסגרות זמניות ״כמו שק תפוחי אדמה״, תיארה דניאלה בכאב.
שיר היא רק אחת ברשימה מתארכת של נערים ונערות הנותרים ללא מענה מתאים במסגרות הרווחה: הבעיות שלהם - שילוב של הפרעות פסיכיאטריות עם בעיות התנהגות - מורכבות מדי עבור מרבית המסגרות שמציע המשרד.
כ-6,500 ילדים ונערים שוהים בפנימיות של משרד הרווחה - לרוב מדובר בילדים שהוצאו מבתיהם מכוח צו של בית המשפט או בהחלטה משותפת של שירותי הרווחה וההורים - על רקע חוסר תפקוד הורי, היעדר עורף משפחתי או בשל קשיים אחרים שאינם מאפשרים לילדים לשהות בבית. לכל מוסד אפיון שונה מעט: יש כאלה המיועדים לילדים עם צרכים נורמטיביים, ואילו מוסדות אחרים פונים לילדים שמתמודדים עם מורכבויות כמו חרדות וקשיים נפשיים אחרים. לא מדובר באוכלוסייה גדולה במיוחד: כ-200 ילדים בסה”כ. אלא שגם עבור הפלח הקטן הזה, אין כיום מספיק מוסדות. באופן רשמי, קיימים שבעה מוסדות כאלה ברחבי הארץ. בפועל, המספר מצומצם יותר שכן חלק מהמוסדות פונים לחברה החרדית ומוסד אחד בימים אלה בתהליכי סגירה.
אחד המקומות הבודדים שעשו לעצמם שם כמי שמסוגלים להתמודד עם בעיות התנהגות קשות ורקע פסיכיאטרי הוא ״בני ארזים״ בראשון-לציון. למרות ששיטות הטיפול במקום נחשבות שנויות במחלוקת, המוסד הוא אחד הבודדים במדינה שמציע טיפול הולם לבני הנוער הללו ורשימת ההמתנה אליו הולכת ומתארכת. סניף נוסף של הפנימייה נפתח בשנים האחרונות בבאר-יעקב - וגם בו רשימת ההמתנה כבר מלאה. כדי להתמודד עם הלחץ על המסגרות, מופנים הנערים והנערות בינתיים למסגרות הזמניות שאינן מתאימות עבורם.
״הבנות שלי אומרות לי: ׳אמא, אנחנו מפחדות ממנו׳״
גם שדא מתחננת שיימצא מקום לבנה, אדם בן ה-16, בפנימייה שמתאימה למצבו. גם היא, כמו דניאלה, חוששת שכל יום מיותר של אדם מחוץ למסגרת מתאימה הוא פצצה מתקתקת. מאז ההידרדרות שחלה במצבו הנפשי - על רקע סירובו ליטול את התרופות הפסיכיאטריות שסייעו לו כל חייו - אדם כבר הספיק לברוח מהבית ולתקוף את שדא, שמגדלת אותו לבדה, עד זוב דם. ״הבנות שלי אומרות לי: ׳אמא, אנחנו מפחדות ממנו׳״, שיחזרה שדא.
מאז התקיפה, שדא מתדפקת על דלתות משרד הרווחה ומחלקת הרווחה בעיר מגוריה, לוד, כדי שידאגו להשמה מתאימה עבור אדם. אך גם היא נתקלת בתשובה זהה: כרגע, אין מקום בפנימיית בני ארזים - המקום שבו, היא משוכנעת, יצליח להשתלב ולחזור לתלם, גם זה של הטיפול התרופתי. יש לה סיבה להאמין בכך: אדם לומד בבית הספר המסונף ל״בני ארזים״, והשתלב שם היטב. בתקופה שבה למד בבית הספר וגם נטל את הטיפול התרופתי, הוא פרח - למד, הלך לחדר כושר. אבל עכשיו, עם ההידרדרות במצבו הנפשי, שדא זקוקה נואשות לפנימייה שתחזיר אותו לתלם. התשובה שקיבלה זהה לזו שקיבלה דניאלה: אין מקום. ״ברווחה אמרו לי: ׳זה לא מקרה חירום׳״, אמרה שדא בכאב. ״אם זה לא חירום - מה כן? מחכים שהוא יתעצבן על מישהו מחוץ לבית וייתן לו מכה, ואז הוא ילך לכלא אופק?״
שיר ואדם לא לבד. סיפורים נוספים חושפים כשל עמוק יותר בטיפול בבני נוער שמתמודדים עם מצוקה נפשית. מרבית המסגרות שמציע משרד הרווחה אינן מצליחות להתמודד עם הנערים והנערות הללו, והתוצאה היא לחץ הולך וגובר על המסגרות המועטות שמצליחות לעמוד במשימה - בעיקר שני הסניפים של פנימיית ״בני ארזים״. גם במשרד הרווחה מודים שאלמלא המוסד הזה, לצד מספר זעום של מסגרות נוספות, לא בטוח שהיה מקום כלשהו שיודע לקלוט ילדים במצבם. במשרד הרווחה אומרים שדווקא ניסו להגדיל את היצע המסגרות המתאימות, ויצאו למכרז בניסיון למשוך מפעילים נוספים שיפעילו פנימיות לנערים והנערות הללו - אלא ש״המכרזים חזרו עם אפס מציעים״, שיתפה אפרת אדרי שרעבי, מנהלת האגף החוץ ביתי במשרד הרווחה. ״יש מורכבות קשה בטיפול בילדים האלה. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים, אבל יש קושי״.
בהיעדר מענה מתאים, במשרד הרווחה שולחים חלק מהילדים ל״קורות גג״ - מסגרות חירום המיועדות לילדים הזקוקים למסגרת באופן מיידי. ״זה פתרון זמני ולא מותאם״, אמרה עו״ד נעם וילדר מהמועצה לשלום הילד. ״מדובר בנערים ונערות שזקוקים לטיפול אינטסיבי יותר מזה שמוצע שם״.
פתרון כזה הוצע לדניאלה, אמה של שיר. כצפוי - שיר לא החזיקה מעמד ב״קורת הגג״ שאליה שובצה. היא הועברה למסגרת זמנית אחרת, ואחריה לעוד אחת. בכל מקום כזה שהתה ימים ספורים בלבד לפני שהצוות הרים ידיים. בשלב מסוים, הגיעה שיר למיון פסיכיאטרי. חוות הדעת של הצוות הייתה ברורה: שיר זקוקה למסגרת שתתאים למצבה - פנימייה שתדע להתמודד עם קשייה וגם להעניק לה מענה פסיכיאטרי. אך רשימות ההמתנה הארוכות הותירו אותה בחוץ - ובמשרד הרווחה המשיכו להפנות אותה ל״קורות גג״ זמניות.
לעיתים, בהיעדר פתרון מתאים, הילדים מוצאים את עצמם באשפוז ממושך במחלקות הפסיכיאטריות, גם אחרי שהטיפול בעניינם הסתייים - פשוט כי אין מקום מתאים יותר שאליו הם יכולים להגיע.
ד״ר עמית שלו, מנהל המערך לפסיכיאטריה של הילד בבית החולים הדסה עין כרם, מאשר את הדברים. ״לפעמים האשפוז מתארך, כי ברווחה לוקח זמן למצוא מקום בפנימייה המתאימה״, הסביר שלו. ״ואז אתה בדילמה: לשחרר הביתה - והרבה פעמים הבית לא מספיק ׳מחזיק׳, ויש סיכוי להידרדרות, או להשאיר באשפוז פסיכיאטרי עד שתהיה השמה מתאימה. גם זה לא רצוי, כי באשפוז הפסיכיאטרי הילדים נחשפים למצבים קשים, וגם נוצר פקק - כי יש מטופלים אחרים שמחכים״. מנקודת מבטו במחלקה הפסיכיאטרית, שלו מזהה ״היעדר הלימה בין הביקוש להיצע״ המסגרות הקיימות. ״יש לזה מחיר כבד״, הוא אומר, ״בני הנוער, המשפחות שלהם, החברה כולה משלמת את המחיר״.
“המורכבויות הרגשיות של ילדי ישראל הפכו חמורות יותר”
״המקרה של אדם חושף את כשלי הרווחה המערכתיים בטיפול בבני נוער עם מצוקה נפשית״, אומרת ד״ר עו״ד שרון פרימור, המייצגת את שדא במאבקה. ״במשך חודשים עמדה העירייה מנגד, בעוד מצבו הנפשי מידרדר, ורק איום משפטי הניע אותה לפנות למשרד הרווחה כדי לשבצו במסגרת – מאוחר מדי. כעת אדם ניצב מול מציאות עגומה, ששוררת בכל רחבי הארץ: היעדר מסגרות פנימייה מותאמות, רשימות המתנה בלתי נגמרות, ותוצאה אחת – קריסה של נער שאפשר היה להציל, אל תוך משבר נפשי חמור עוד יותר״.
״המחסור לא חדש״, הוסיפה עו"ד ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד. "המורכבויות הרגשיות-נפשיות של ילדי ישראל הפכו חמורות יותר, וההיקפים של הילדים שסובלים מהן גדלו מאוד, ועוד צפויים, ללא ספק, לגדול. המחסור הזה הוא לא מחסור חדש, אחנו מתריעים עליו חזור ושנה זה שנים ארוכות״.
לדברי אדרי שרעבי, חלק מהבעיות בדרכן להיפתר - בזכות מתווה שפותח בשיתוף עם משרד הבריאות, שנועד להבטיח קליטה טובה יותר של נערים לאחר אשפוז פסיכיאטרי במסגרות הרווחה. שינוי נוסף שנבחן קשור למעמדן של ״פנימיות המעוז״ - שמן הרשמי של הפנימיות המיועדות לנערים ונערות עם קשיים התנהגותיים, כך שהאחריות עליהן תעבור לרשות חסות הנוער - הזרוע במשרד הרווחה האמונה על המסגרות המיועדות לנערים ונערות בקצה הרצף הטיפולי. לדברי שרעבי, במשרד הרווחה מתחדדת ההבנה כי נדרשת מסגרת שתופעל במקביל בידי משרד הרווחה ומשרד הבריאות - כך שאפשר יהיה לספק מענה פסיכיאטרי עבור הילדים הזקוקים לכך. ״נבנה מודל שנותן את התשומות הנפשיות מהרגע הראשון, באחריות וביצוע משותפים של שני המשרדים״. לדבריה, יש הסכמה ראשונית בין המשרדים על הצורך, אך ״זה אירוע שנמצא ממש בחיתוליו״.
