יוֹסֵף מְפַלֵּס אֶת דַּרְכּוֹ בֵּין שְׂפָתַי, מְנַסֶּה לְחַלֵּץ
מִלָּה אוֹ מִשְׁפָּט. מֵעֵינָיו נִבָּט הָרָעָב:
בּוֹא נָרִיב, בּוֹא נִתְוַכֵּחַ עַל פּוֹלִיטִיקָה,
עַל הַמִּלְחָמָה, עַל הַמַּצָּב.
אֲבָל אֲנִי לֹא מִתְוַכֵּחַ עַל דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם טַעַם —
רַק עַל סְרָטִים שֶׁל פִּיקְסָאר, עַל הָארִי פּוֹטֶר,
עַל סְדָרוֹת יַפָּנִיּוֹת שֶׁרָאִינוּ פַּעַם בְּעָרוּץ אֶחָד,
עַל מַחֲשָׁבוֹת שֶׁלֹּא עוֹלֶה מֵהֶן
סֵרָחוֹן שֶׁל מְצִיאוּת.
מְצִיאוּת הוֹלֶכֶת וּמְצִיאוּת בָּאָה, יוֹסֵף,
מַהֵר יוֹתֵר מִמָּה שֶׁאַתָּה מְשַׁעֵר.
הַמִּלְחָמוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁלָּמַדְנוּ עֲלֵיהֶן בְּבֵית הַסֵּפֶר?
פִּצּוּחִים. הֵם יָשְׁבוּ מוּל מָסָךְ שָׁחֹר-לָבָן, וְיָדְעוּ:
הַיּוֹם קָרָה כָּךְ. אֶתְמוֹל — אַחֶרֶת.
וַאֲנַחְנוּ? צְרִיכִים לָשֶׁבֶת כְּמוֹ סָבְתָא מָרוֹקָאִית
בְּפֶתַח הַבַּיִת, לְפַצֵּחַ תַּרְמִילִים אֶחָד-אֶחָד,
לְחַלֵּץ גַּרְעִין שֶׁל אֱמֶת, רַק כְּדֵי לְגַלּוֹת
שֶׁבְּתוֹךְ-תּוֹכוֹ גַּם הוּא רָקוּב.
זְכֹר, יוֹסֵף: יִהְיֶה רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה כָּזֶה אוֹ אַחֵר —
יִתְנַדֵּף, יִתְעוֹפֵף, יִתְפַּלְסֵף כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת.
תִּהְיֶה יְרִידַת מְחִירִים. תִּהְיֶה עֲלִיָּה.
תִּהְיֶה שְׁחִיתוּת. יִהְיוּ מְחָאוֹת. יִהְיוּ אֲנָשִׁים
שֶׁבְּטוּחִים שֶׁהֵם צוֹדְקִים.
הָעוֹלָם נַעֲשָׂה מָקוֹם צָפוּי וּמְשַׁעֲמֵם.
הַמְּצִיאוּת הִיא עֵץ רָקוּב
עָלָיו צוֹמְחִים פֵּרוֹת שֶׁנִּקְרָאִים אֱמֶת.
אֲבָל הַדִּמְיוֹן הוּא עֵץ נִצְחִי וְזַךְ
עָלָיו גְּדֵלִים סְרָטִים שֶׁל פִּיקְסָאר.
