קשה לחשוב על עוד מוזיקאי שביצע מחיקת ערך כה מהירה לקריירת הסולו שלו יותר מסטינג. ההבחנה הזו מתחדדת כשמאזינים למהדורה החדשה והמורחבת של אלבום הבכורה המעולה שלו, The Dream of the Blue Turtles, שחוגג כעת יום הולדת ארבעים.
סטינג הגיע לאלבום הזה בשיאו, אחרי הטור דה פורס האדיר של פוליס עם האלבום Synchronicity. סטינג שלאחר פוליס היה אמן מבוקש, כך שיציאה לקריירת סולו הייתה עניין של זמן. ב-1985 הוא היה עסוק במיוחד, עוד לפני שהשלים אלבום ראשון, התארח אצל פיל קולינס (באלבום No Jacket Required) והשתתף ב-Money for Nothing של הדייר סטרייטס. פחות מחודש אחרי צאת האלבום, הוא הוכתר לאחד מגיבורי מופע הלייב אייד באצטדיון וומבלי.
מרבית המוזיקאים שזרחו בסבנטיז הלכו לאיבוד עם הכסף הגדול והפקות האייטיז המסונתזות. סטינג ניסה לברוח מהגורל הזה. כאן הוא גם הצליח בזכות הכנסת גווני ג'אז. כדי לשכנע את המאזין בכוונתו גויסו נגני-על כעומר חכים (תופים), דריל ג'ונס (בס), ברנפורד מרסליס (סקסופון) וקני קירקלנד (קלידים).
זה היה ונותר אלבום עשיר מוזיקלית שגם הצליח בענק. כזה ששילב בין הדינמיות מימי פוליס (למשל If You Love Somebody Set Them Free הפותח ו-Fortress Around Your Heart הסוגר), לבין הקו המוזיקלי הרגוע יותר שיאפיין מעתה והלאה את קריירת הסולו שלו (Moon over Bourbon Street הוא הדוגמה הראשונה שקופצת לראש).
אלבום הבכורה היפה של סטינג הציג פן נוסף בכתיבה ובפעילות שלו, שיהפוך בהמשך לאחד ממאפייניו - העיסוק בפוליטי. כאן זה התבטא בעיקר ב-Russians שבו הזמר הביע את חששותיו מהמלחמה הקרה. לשמוע את Russians אחרי 40 שנה, ולהבין שפוטין גרוע עשרות מונים מהמנהיג שעליו שר סטינג ב-1985, הופך את השיר הזה למעט אופטימי.
בהאזנה מחודשת The Dream of the Blue Turtles שב ומתגלה כאחד מהאלבומים המלוטשים מאמצע האייטיז. ועדיין, אגף הבונוסים כאן מאכזב בואכה תמוה, בטח כשדוחפים לך עשר (!) גרסאות נוספות, חלקן מיותרות ממש, ל-If You Love Somebody Set Them Free. מזל שהשיר המקורי עדיין ענק.
