המפגש שהתקיים ביום ראשון השבוע ביפו בין בכירי ארבע המפלגות הערביות הגדולות בישראל היה אמנם אקראי ולא רשמי – במסגרת כינוס מחאה נגד המלחמה בעזה – אבל חריג (לא היה כמוהו כארבע שנים), ועורר קמפיין ציבורי רחב לאיחוד מחדש של הרשימה המשותפת, שבשיאה קצרה הישג תקדימי של 15 מנדטים (בחירות 2020), אך החלה להתפרק ב-2021 (אז רע"מ נטשה, ושנה לאחר מכן גם בל"ד). בעקבות הפגישה הסכימו ארבע המפלגות להמשיך בשבועות הקרובים את המגעים לאיחוד.
אווירת משבר וצרות משותפות דוחקות במפלגות הערביות לדון על החייאת המשותפת. במוקד, הדחייה הרחבה מצד הציבור היהודי והנהגותיו מאז 7 באוקטובר וההתעקשות לא לחזור על "הניסוי" של שילוב מפלגה ערבית בקואליציה (כפי שהיה עם רע"מ ב-2021).
1 צפייה בגלריה
(אבו־שחאדה, עבאס, טיבי וג'בארין ביפו השבוע. תרחיש של התפרצות מחייב את שוללי ההשתלבות לרכך את ה"לא")
"רע"מ לא תשתתף בקואליציה עתידית, ולא בטוח שתואמת לתנאים של ציונות, לאומיות וממלכתיות", הסביר גדי איזנקוט לפני שבוע, בהמשך לנפתלי בנט שהכריז שבממשלתו יהיו "רק מי שיכולים לשבת איתו בנגמ"ש", ולאביגדור ליברמן שהצהיר לפני כשנה: "לא אשב בממשלה אחת עם רע"מ".
את תחושת הדחייה ממחישים סקר שנערך בציבור הערבי לפני כחודש מטעם "תכנית קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי" במרכז דיין באוניברסיטת ת"א, ולפיו 46.6 אחוז מהנשאלים סבורים שהניסוי של רע"מ נכשל ו-75.2 אחוז טוענים כי היחסים בין יהודים לערבים הורעו מאז 7 באוקטובר, אם כי 73.3 אחוז תומכים בהשתלבות מפלגה ערבית בקואליציה עתידית; ועוד סקר שנערך מטעם "גבעת חביבה – המרכז לחברה משותפת" בראשית השנה, שממנו עלה שכ-40 אחוז מהיהודים ומהערבים הפחיתו את תדירות הגעתם למרחבים משותפים, וכ-67 אחוז מהנשאלים היהודים הביעו התנגדות לשילוב מפלגה ערבית בקואליציה.
"בין כל ארבע המפלגות הערביות יש הרבה דם רע בגלל פערים אידיאולוגיים, תחרות פוליטית ויריבויות אישיות. היהודים הם אלה שלבסוף מצליחים לדחוף אותן לדיון על איחוד כוחות, בעקבות הוצאת כל הגורמים הערביים ממעגל הלגיטימציה", מסביר בשיחה ד"ר סלים בריק, מומחה לפוליטיקה הערבית בישראל. "מאמץ האיחוד הנוכחי הוא אמנם רציני, אבל הסדקים בספינה גדולים מדי, כך שגם אם הרשימה תוקם, לא סביר שתצליח לשרוד זמן רב".
*
אווירת המשבר מתחזקת נוכח עוד התפתחויות מהחודשים האחרונים: הניסיון להדיח את איימן עודה מהכנסת, מה שמעורר חשש למהלכי פסילה נוספים לקראת בחירות עתידיות; המתח הגובר נוכח המלחמה בעזה, שהשתקף בהפגנת מחאה גדולה שהתקיימה בשישי בסכנין והוגדרה "שבירת מחסום הפחד" ובשביתת רעב בת שלושה ימים שערכה קבוצת מנהיגים בחברה הערבית; וכן הפשיעה והאלימות, המצויות בעלייה מתמדת (141 נרצחים מראשית השנה), שאליהן נלוות האשמות מצד האזרחים הערבים לגבי חוסר רצון ממשלתי למגר את הנגע, ואף סיפוק ממנו.
ואולם, למרות הרצון הטוב, יש פערים מהותיים בין המפלגות הערביות לגבי טבע האיחוד ועתידו. מצד אחד ניצבת רע"מ הדורשת דגם של בלוק טכני, שיאפשר מקסום הישגים, אבל ניתן יהיה לפרקו לאחר מכן, מה שיאפשר לנסות שוב להשתלב בקואליציה. "אני תומך באיחוד מחדש של הרשימה המשותפת, שכן מדובר ברצון הציבור הערבי, אבל אתמקד בניסיון לשכנע את שאר המפלגות לאמץ את הקו של רע"מ. ובכל מקרה – לא נתפשר על פחות מבלוק טכני", הסביר ד"ר מנסור עבאס, יו"ר רע"מ, בשיחה שלשום. "הסקרים הנערכים בחברה הערבית מציגים את הסיפור המורכב: רוב של כ-75 אחוז רוצים רשימה משותפת, אבל מעל 70 אחוז רוצים שותפות בממשלה, וכ-45 אחוז תומכים בהשתלבות בכל קואליציה, בלי חשיבות למאפייניה, ובמילים אחרות: רוב הציבור הערבי שואף לצקת תוכן לאזרחות, יעד שרע"מ חותרת אליו, ולא להמשיך לשבת על הגדר בלי השפעה על קבלת ההחלטות".
"ברור שהשתלבות בקואליציה קשה יותר אחרי 7 באוקטובר. לפני כן, שרר קונצנזוס בציבור היהודי לגבי שילוב מפלגה ערבית בקואליציה, כשהחריג היחיד היה סמוטריץ'. אבל הכל דינמי בפוליטיקה, ומה שפסול כרגע מחר יהיה מותר, ולא נתפלא אם גם הליכוד ינהל שוב מגעים עם רע"מ אם יזדקק לה להרכבת ממשלה", מוסיף עבאס. "בדיונים עם המפלגות הערביות, הבהרתי שגם אם לבסוף לא יתממש האיחוד וירוצו שתי רשימות, חשוב שיהיה תיאום ביניהן – לפני ואחרי הבחירות. חייבים ללמוד מכשלי העבר, למשל בתקופת ממשלת השינוי כשהמפלגה שלנו פעלה מתוך הקואליציה, בעוד הרשימה המשותפת הייתה מתואמת עם אופוזיציית הימין. 'הניסוי' שהובלנו הוכיח שהקול הערבי יכול להשפיע במסגרת שותפות גלויה בקואליציה ולא רק במהלכים מאחורי הקלעים עם האופוזיציה".
*
מצד שני, יתר המפלגות תובעות איחוד אמיתי, קבוע ומחייב. "נדרשת רשימה עם עמדות ברורות, ולא בלוק טכני שיתפרק יום אחרי הבחירות. ראש הרשימה צריך להיות אדם שייצג את כלל הציבור הערבי ולא יהיה דמות מפלגת", הסביר אמג'ד שביטה, מזכ"ל חד"ש, בראיון השבוע לרדיו נאס, ויש מי שנוקטים עמדה תקיפה יותר: "עבאס מציג אחדות מדומה כדי למקסם ייצוג. באמצעות הריצה המשותפת הוא יזכה ליותר מושבים וינצל אותם כקלף מיקוח במו"מ על הצטרפות לקואליציה, אפילו בראשות הליכוד, בהמשך לשיחות שניהל בעבר עם נתניהו. על רע"מ להחליט מיהם שותפיה: המפלגות הערביות או אלה שמסיתות נגדן", טוען עבד אבו-שחאדה, עיתונאי חבר בל"ד שהיה חבר במועצת עיריית ת"א-יפו. חדש, תע"ל ובל"ד שואפות לאיחוד מחודש כדי להפגין את הכוח הערבי בישראל, אבל בניגוד לרע"מ מתנגדות להשתלבות ומתקשות להסביר איך יותר מנדטים ישפרו את מצבו.
"סיכויי האיחוד תלויים במידה רבה בשאלה אם עבאס ייסוג ויבין שמאז 7 באוקטובר השתנה השיח בישראל כלפי הערבים. חלק משותפי האתמול מביעים כיום חוסר נכונות לשת"פ בעתיד עם רע"מ", מסביר העיתונאי בכר זועבי. "השינוי חייב להגיע מכיוון רע"מ, והמפלגה חייבת להבין שנכנסנו לשלב חדש, שהאינטרס שלה צריך להיות חלק ממסגרת מאוחדת, בפרט אחרי שהניסוי נכשל", מסביר יוסף טאטור, חבר הלשכה המדינית של בל"ד. על אלה מוסיף ד"ר בריק עוד בעיה: "חד"ש, המתחרה המרכזית של רע"מ, מצויה בשלב מעבר, לקראת פרישת עודה ובחירת יו"ר חדש, כנראה הח"כ לשעבר יוסף ג'בארין. המשמעות היא שהמפלגה בתקופה של חוסר יציבות ובתהליך חיפוש הקו האסטרטגי".
החייאת הרשימה המשותפת עדיין נתונה בסימן שאלה, אבל עצם הדיון בנושא צריך לאותת לציבור היהודי ולהנהגת המדינה על הניכור והמתח הגוברים בציבור הערבי. בניגוד לתקוות סינוואר, אירועי שומר החומות ממאי 2021 בציבור הערבי לא חזרו ב-7 באוקטובר, אבל מצטבר בקרבו לחץ שעלול לבסוף להתפרץ. תרחיש כזה מחייב הן את המפלגות הערביות (למעט רע"מ), והן את אלה היהודיות, בפרט מהמרכז (אך גם הליכוד), לבחון ריכוך של ה"לא" הנחרץ בנוגע לשיתוף פעולה והשתלבות.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
