באירוע שבו השמחה והעצב היו מהולים זה בזה, שי בנימין (27) נישאה אמש לדניאל וייסברג. וגם ברגעי האושר נכחה שם במלוא עוצמתה דמותו של אביה, רון, שנרצח ב-7 באוקטובר במהלך רכיבה על אופניים, וגופתו נחטפה לעזה. "אני נכנסת לחופה כסמל", הצהירה שי, "חמאס ניסה לעצור אותנו, לרצוח אותנו, לחטוף אותנו, לשבור אותנו. אבל אני בונה בית בישראל".
"לא כתבתי את שמות ההורים על ההזמנה", סיפרה שי בכאב מספר שעות לפני החתונה, "לא יכולתי לכתוב רון בנימין ז"ל, אז כתבתי משפחת בנימין. לא רציתי שזה יהיה כתוב שחור על גבי לבן".
רגע אחרי חזרתם של שי ודניאל מחופשה בפיליפינים, הגיע האסון. "תמיד אמרתי לדניאל לא להציע לי נישואים כי הרגשתי צעירה מדי. רציתי להיות כלה שמושקעת בחתונה שלה", מספרת שי, "חזרנו בדיוק ב-7 באוקטובר, בהתחלה לא היה ברור מה קורה עם אבא שלי, ואז דניאל תיכנן לבקש את ידי ממנו כשהוא יחזור מהשבי. לצערי, הסוף היה אחר".
החופה התקיימה מול קיבוץ פלמחים, המקום שבו רון קבור. את הטקס הנחה גורי אלפי, ובמהלכו הושמעה ברכה ששלח בעבר רון לשי: "מאחל לך את כל הטוב שבעולם. אושר, הצלחה, הכי חשוב בריאות. תמשיכי להיות מקסימה שאת ומוצלחת ואהובה על כולם, ורק טוב".
"חיכיתי כל כך לרגע שבו אבא יהיה חלק מהחתונה שלי", אומרת שי, "בחרתי להשמיע בחופה הקלטה שלו מברך אותי – סרטון ישן שמצאתי. הוא אהב את דניאל, שמח שיש לי אותו. אני יודעת שהוא היה מאשר את הבקשה שנתחתן אם רק היה נשאל".
שי ריגשה את הנוכחים כשדיברה על דניאל: "אהובי, ככה אתה שמור אצלי בטלפון כבר שש שנים. אתה החלק שלא ידעתי שחסר בי, האדם שמשלים אותי. האדם היחיד שיודע לראות אותי כמו שאני באמת. ב-7 באוקטובר, התקופה הקשה ביותר שעברתי בחיי, תקופת מאבק, פחד על גורלו של אבי ומסעות בכל העולם, בתוך התקופה הזו של חוסר ודאות תמיד ידעתי שיש לי אותך. בדיוק במידה, תמיד במרחק נגיעה. מכאן מתחילה תקופה חדשה במסע שלנו: זוג נשוי. הלב שלי תמיד יבחר בך".
את הנכנסים לאולם קיבלה תמונתו של רון, שלצידה הוצבו סיכות חטופים צהובות ותפילה לחזרתם. בחתונה היו שורדי שבי רבים ובני משפחות חטופים. "גם אם אבא שלי חזר, אני לא שוכחת את מי שעדיין שם", אומרת שי, "אנחנו משפחה אחת גדולה של משפחות חטופים. גם כשאנחנו חוגגים, אנחנו לא שוכחים".
בין כל ההכנות, בין שמלות לספקים, שי התמודדה עם החוסר. "אני רואה ברשת סרטונים של כלות עם האבא שלהן, ובוכה", היא מספרת, "הייתי בחתונה שבה האבא של הכלה התרגש ופרץ בבכי, וזה ריגש אותי והכאיב לי בו-זמנית. חשבתי על זה שאבא שלי לא יהיה שם, הוא גם לא יכיר את הילדים שלי. אני בכל זאת מקווה שהוא רואה את החתונה שלנו מלמעלה".
גם לאמא, איילת, זה היה אירוע לא קל. "אני מאוד מתרגשת ולחוצה מלהוביל אותה לבד", הודתה, והוסיפה: "רון נוכח איתנו היום בכל מקום". בשבוע החתונה קיימה שי אירוע הפרשת חלה לעילוי נשמתו של אביה. "זו הייתה הדרך שלי לדבר עליו, לספר מי הוא היה", היא מסבירה, "הוא היה אבא במשרה מלאה. כל בוקר שלח הודעה, כל ערב התקשר. איש של מוזיקה, של רגש, של נוכחות. הוא כל כך חסר לי, במיוחד עכשיו, בתקופה שבה כל ילדה רוצה את אבא שלה לצידה. אני לגמרי ילדה של אבא".
בחודש שבו היו אמורים לציין את יום הולדתו ה-55 של רון בנימין, שי בחרה לחגוג. "הוא נשאר בן 53 לנצח, ואני רציתי להפוך את החודש הזה לחודש שמח, של חיים", היא מסבירה, "אני יודעת שהוא היה רוצה שנהיה שמחות. זה מה שמחזיק אותי".
