פעמים בודדות בלבד, אם בכלל, טולטלה בקדנציה הזאת הספינה הקואליציונית בהובלתו של בנימין נתניהו. ממשלתו לא עמדה להתפרק בימי הרפורמה המשפטית הסוערים, לא רעדה אחרי 7 באוקטובר וגם לא כעת, עם שלל סוגיות קריטיות סביב המשך הלחימה בעזה והחזרת החטופים. נקודת הזמן היחידה שבה היציבות התערערה עד כדי פירוק השותפות, הייתה מרגע שעלתה לסדר היום הצעת חוק הגיוס שהובאה להליכי החקיקה בכנסת.
החרדים עלו על בריקדות, בכנסת התגבשה מולם קואליציה שדרשה חוק גיוס אפקטיבי, ונתניהו שזיהה את האיום הראשון הממשי על שלמות הקואליציה נדרך באופן הכי עמוק שהוא יודע. מתי ואיך שיחרר נתניהו את החבל לחרדים והפך מצדד בהם בקרב על הגיוס? עד כמה באמת הכיר את הפרטים, ומתי היה הרגע שירד מהגדר ואותת שהוא מוכן ללכת הכי רחוק כדי לשמור על שלמות הממשלה? שיחות לא מעטות עם האנשים שישבו לאורך השנה האחרונה בחדרים הסגורים ובילו שעות על גבי שעות סביב החוק הנפיץ, שופכות עכשיו אור על איך הכל התנהל מאחורי הקלעים.
"נתחיל מהסוף", אומר גורם בכיר שמכיר מקרוב את תמונת המצב, "אף אחד לא באמת יכול היה לצפות את ההדחה של אדלשטיין. כולנו דייקנו בהבנת המוטיבציה שהייתה לרצות את החרדים, והיה לנו ברור שאם יבוא אריה דרעי ויגיד שאם אדלשטיין יודח הוא יידע ללכת לרבנים ולשכנע אותם שהמכשול הוסר, זה יהיה זרז. אבל ההבנה הייתה שזה לא יקרה לפני החגים".
מאז הובא חוק הגיוס אל שולחן הוועדה, קיימו חבריה בראשות אדלשטיין לא פחות מ-44 דיוני עומק סביב סוגיית הגיוס. זה כלל עשרות אנשי מקצוע, נציגי צבא, ארגוני המילואים, נשות המילואים, משפחות שכולות, משפחות חללים ועוד. על השולחן מטרה אחת: להעביר חוק גיוס שיוסיף חיילים לצבא באופן מיידי. מתחת לפני השטח הייתה עוד מטרה שסיבכה את הכל: לשמור על הקואליציה בכל מחיר.
נקודת הזמן הקריטית, מספרים גורמים שנגעו בדבר, הייתה לפני כשלושה חודשים, אז התברר שהחרדים למעשה לא יודעים להעביר בקרב הרבנים והציבור חוק גיוס: "הבנו שלא משנה מה יהיה כתוב בו, הם פשוט לא רוצים לשנות את האווירה ואת הגישה הפומבית לנושא".
גורמים שלקחו חלק בדיונים לאורך השנתיים האחרונות ושחלקם כבר לא נמצאים היום במערכות, מספרים כי יותר מפעם אחת עלתה הטענה כי הצבא יוביל לחילול אמונתם של הצעירים המתגייסים ויוביל אותם לשנות את אורחות חייהם. באחת הפגישות אצל נתניהו ובנוכחותו, פנה אדלשטיין לנציגי החרדים: "לא באתי להילחם על שוויון מוחלט. אני קונה את המצב הזה, שמי שתורתו אומנותו ימשיך ללמוד". הוא ביקש שכדי לייצר קרקע טובה לעקרונות החוק, רבנים יפרסמו מסמך שבו הם מבקשים לא לפגוע בצעירים החרדים שמשרתים. בשלב הזה על פי הנוכחים הגיב השר לשעבר אריאל אטיאס, נציג ש"ס בחדר, והוריד את זה מסדר היום: "לא נייצר שני מסלולים בעולם החרדי, של מתגייסים ולא מתגייסים".
נקודת הרתיחה הייתה לפני סיום כנס הקיץ עם הדחתו הדרמטית של יו"ר ועדת חוץ וביטחון מכהן, מהלך שנחשב חריג וקיצוני בהיסטוריה הפרלמנטרית של ישראל. אבל עוד לפני אדלשטיין היו לא מעט אחרים שספגו את האש וזזו הצידה כי לא ידעו לספק את הסחורה. "הנושא של חוק גיוס נידון עוד לפני המלחמה", סיפר בכיר במערכת הפוליטית, "באו החרדים ואמרו שהמהלך של לוין בעניין הרפורמה החריב ושיבש את החוק שלהם והכניס את המדינה לסערה". באותם ימים פנה אליהם שר הביטחון דאז יואב גלנט והתריע בפניהם: "אם תביאו חוק בתוך המהפכה אתם תהפכו למטרה ותכניסו דלק למדורה. זה הצליח להרגיע את האירוע לפחות לפרק זמן מסוים", אומר הגורם.
היוזמה הגנוזה של גלנט
בינואר 2024 הניח גלנט לראשונה את תזכיר החוק מטעם משרד הביטחון שמבקש להאריך את השירות הצבאי ל-36 חודשים בשל המגבלות. מיד לאחר מכן, אריה דרעי, בעל החושים הפוליטיים המחודדים, פנה אליו נזעק: "למה עשית את זה? זה יעיר עכשיו את כל השדים של חוק הגיוס". גלנט ענה לו: "עם כל הכבוד, אני צריך להביא חיילים מאיפשהו". החוק הזה נמרח ונמתח ובפועל לא עבר עד עכשיו, אבל כן גרם ללעומתיות מצד הציבור הכללי - ובהתאמה גם החרדים התחילו להתבצר.
כשגלנט הבין את הפלונטר שלו כשר ביטחון, הוא פנה לנתניהו עם הצעה דרמטית. "אם נעביר חוק לבדנו יגידו שזו קומבינה", אמר בזמנו לנתניהו, "בוא נרתום את גנץ ונביא את זה כחוק בהסכמה רחבה. הרי ברור שהכל פוליטי". זמן קצר לאחר מכן הוא גם שידרג את הרעיון והציע שנתניהו ייתן לגנץ את תיק החוץ, לאיזנקוט את המשרד לביטחון פנים ולגדעון סער את משרד המשפטים, ובתמורה יהיה זה הרכב קואליציוני שיוכל להמשיך לנהל את המלחמה ובעיקר להעביר חוק גיוס שלא יעורר רגשות קשים בציבור. כדי שלגנץ ואיזנקוט המהלך ישתלם, הוא הציע לנתניהו להביא תאריך מוסכם לבחירות: סוף 2025. אלא שנתניהו השיב: "אין על מה לדבר, אני לא מוותר על יום אחד מהקדנציה", וגנץ השיב: "אין על מה לדבר, אני לא מאמין לשום מילה שלו", והיוזמה נגנזה עוד לפני שנולדה.
גורמים שהיו מעורבים בסוד העניינים מספרים שבתקופת גלנט כן נרשמה מול נציג החרדים אטיאס התקדמות משמעותית, אולם גלנט היה מבוצר בעמדותיו להביא חוק גיוס יותר טוב מזה שקידמה הקואליציה אז, ושהוא גם היה היחיד שהתנגד לו בהצבעה על הקריאה הראשונה. "בכל אותה תקופה", מספר גורם בכיר, "את ביבי לא עניינו הפרטים. הוא רק רצה שהנושא הזה ייפתר ושהוא לא יהיה בעסק. הוא לא רצה לגעת בזה כי הבין את הנזק האלקטורלי שזה יכול לייצר".
הסיפור הסלים והחמיר את מצבו של גלנט בשתי תחנות עיקריות. הראשונה כאשר כשר ביטחון הוא הודיע שהוא מוציא 3,000 צווים לחרדים. ישיבת הקבינט שהתקיימה יועדה במקור לזובור על השר הממוקד, שסירב להבין את האילוצים הקואליציוניים ושלח את הצווים. לדברי גורמים פוליטיים, נרשמו אף חילופי דברים בינו ובין מזכיר הממשלה יוסי פוקס, שלא אהב את המהלך. התחנה השנייה שהובילה לפיצוץ הייתה בנובמבר, כשגלנט הגביר את הקצב ושלח עוד 7,000 צווים על פי מה שמשרד הביטחון היה מחויב לעשות. "בשלב הזה בסביבת נתניהו כבר ראו בו גורם מסכל", מסביר גורם בכיר, "הפיטורים של גלנט קשורים לשתי סיבות עיקריות: החרדים, והחשש שגלנט יצבור פופולריות בחסות הגיוס והמלחמה".
נתניהו לא בתמונה
גלנט זז הצידה, אבל הוא לא היחיד. לאורך התקופה נרשמה גם ביקורת קשה על הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי בכל פעם שהתבטא בנושא הגיוס. בסביבת נתניהו ראו בו כמי ששופך נפט למדורה, וככל שעברו הימים הפכו חשדנים כלפיו יותר ויותר. מרגע שגלנט עזב, עבר הזרקור לאדלשטיין שנתפס גם הוא כמי שמדרג את החשיבות הקואליציונית נמוך יחסית במדרג ועובד על החוק באופן ענייני. אדלשטיין סבר שהיכולת להביא חוק אפקטיבי תלויה בשני מרכיבים: סנקציות משמעותיות ופיקוח הדוק. מרגע שהחלו המעורבים לעסוק בשני אלה, הלכו שוב האירועים והתחממו מאוד.
גורמים בכנסת שמכירים את נתניהו שנים ארוכות מספרים שלאורך הדרך לא היה ברור להם מה עמדתו והוא אף לא העביר במשך תקופה ממושכת לאדלשטיין סימן מדויק לאן פניו. "היה ברור שהוא רוצה את הקואליציה הזאת, אבל גם בדיונים בהם נתניהו לקח חלק, כשהגיעו נקודות הרתיחה שאיימו לפרק את הממשלה, נתניהו לא היה פעיל מדי. ברוב הזמן הקשיב, ניכר שלא היה בקיא עד הסוף בפרטים", אמר גורם. בפגישות מסוימות הוא נזף באדלשטיין להתגמש, ומיד לאחר מכן מול החרדים הוא דווקא הצדיק אותו וביקש מהם לרדת מהעץ. מי ששלט מטעמו בפרטים היה מזכיר הממשלה פוקס. "נראה היה שנוח לו שיש מי שמוציא לו את הערמונים מהאש", אומר גורם בכיר. "זה אולי מסביר את הזעם החרדי עליו שהתבטא מאוחר יותר בכתבות בבטאונים של המפלגות החרדיות, שם האשימו אותו החרדים באדישות ובזלזול. האמת היא שהוא הבטיח להם הבטחות ומרח אותם לאורך כל הדרך".
גורמים ששוחחו עם נתניהו בחודשים האחרונים אומרים כי בסביבתו היו מי שתיווכו לו את האירועים באופן שגוי. עד כדי כך שלפני כשמונה חודשים הוא עוד טען בפני בני שיחו שמשבר הגיוס נולד כתעלול של "כוח קפלן" ו"אחים לנשק". אחד מחברי הכנסת הבולטים בליכוד ששוחח עם נתניהו במליאה הטיח בו: "אתה לא מבין מה קורה. מתווכים לך לא נכון את המציאות". בשלב מסוים שוחח נתניהו עם ראשי מועצות מיש"ע והעלה בפניהם גם את סוגיית הגיוס כדי לקבל מושג על הלך הרוח האמיתי. "הוא שאל אותם לעמדתם, ואז הבין שלא מדובר באירוע מתוחכם של יחצני המחאה, אלא בסיפור אמיתי שצריך לתת עליו פתרון רציני".
הפגישה הדרמטית בלשכה
במקביל, התגבשה בליכוד קבוצת חברי כנסת מהצד האידיאולוגי של המפלגה, שהחלה לאתגר את נתניהו ואת החרדים ולגבות את הדרישה לחוק גיוס עם שיניים.
אחד הסיפורים שגרמו להסלמה משמעותית סביב החוק היה לאחרונה, כשאדלשטיין התעכב ולא הניח את החוק על שולחן הוועדה. באופן חריג ויוצא דופן, היועמ"שית של הוועדה עו"ד מירי פרנקל שור, מהיועצות המשפטיות הוותיקות ביותר בכנסת, נאלצה לכתוב את הצעת החוק הממשלתית ורק לאחר מכן ניתן היה לפרסם אותה. אלא שברקע התחילו לחצים כבדים מצד החרדים, שרצו לראות את הטיוטה. "בכל השבוע האחרון שלפני הפיצוץ הגדול נתניהו הלין רק על דבר אחד: שאין טיוטה ושלא נותנים להם לראות אותה. לא עניין אותו שזה מצב חריג, ושזאת פעם ראשונה שיועצת משפטית של הוועדה מנסחת הצעת חוק של הממשלה".
שיא העימות הגיע כשהאופוזיציה הודיעה כי היא מעלה להצבעה את החוק לפיזור הכנסת. פוקס התקשר לאדלשטיין, וכששמע שהחוק עדיין בכתיבה חזר ללשכת רה"מ והודיע לאדלשטיין שהוא מבקש ממנו להגיע לנתניהו ב-19:30. אדלשטיין השיב: "כל הכתבים נמצאים עכשיו בקומת הממשלה. אם אני אגיע עכשיו, כל הכותרות ידברו על הדרמה והלחץ". נתניהו צעק ברקע: "אין בעיה, אני אבוא אליו". וכך קרה שנתניהו החל צועד במסדרונות בדרך ללשכת אדלשטיין לפגישה שארכה לפחות שעתיים וחלקים גדולים ממנה כלל לא עסקו בחוק הגיוס. כשנתניהו בכל זאת שאל את אדלשטיין מדוע הוא לא מניח את החוק, אדלשטיין השיב: "אני יכול להניח טיוטה, אבל הם (החרדים) לא יאהבו אותה". נתניהו השיב: "לא משנה, תביא אותה".
לפי גורם בכיר שמעורה היטב במתרחש בדיונים הסגורים, נתניהו אף האיץ באדלשטיין וביקש שלא להתחשב בחרדים: "ירצו, יאכלו. לא ירצו, לא יאכלו". אלא שאז הלכה הקלחת והתחממה. דרעי איבד את הסבלנות, גפני וגולדקנופף הגיעו עם הנחיות מפורשות של גדולי התורה לפרוש, והכנסת הפכה משותקת. באחד הערבים הדרמטיים אף הגיעה למשכן רעיית רה”מ, ועל פי חלק מהדיווחים תמכה ברעיון ההדחה של אדלשטיין. בהתאמה גם פנו לנתניהו שרים בכירים שחששו מפיזור הכנסת ומפריימריז, ודרשו להזיז את אדלשטיין. נתניהו התרצה ויצא למהלך הדרמטי. עד לרגע זה לא ברור האם הדחת כל הדמויות הבכירות שהוזזו כדי לאפשר חוק נוח, יסייעו כדי לעשות זאת עכשיו. ככל שהימים חולפים ומועד הבחירות המקורי בנובמבר 2026 מתקרב, הדברים הופכים מסובכים ממילא ואת הדבק שנפרד בקואליציה הזאת כבר קשה להדביק, בטח שיהיה קשה לגייס חרדים.
