תמונות הילדים המורעבים בעזה, גם אם חלקן מפוברקות, הן תמונות אמת. עשרות ומאות ילדים עם סירים, שנדחקים ונרמסים בנקודות החלוקה, הם מציאות. תינוקות חולים שלא שורדים בהיעדר תחליפי חלב ותרופות, הם מציאות. יש רעב בעזה. יש שם אסון הומניטרי לכל דבר. דובר צה”ל לא אומר אמת כאן. תמונות אלה הן כתם לדורות על דמותה של המדינה היהודית, בגלגולה הנוכחי בארץ ישראל. הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון - כפי שנתניהו נוהג להתגאות - הוכתמה לתמיד. לא רק הציונות של מגילת העצמאות נרמסת בעזה, תורת ישראל עצמה מוכתמת שם.
היהדות מבחינה בין אשמה לאחריות. “אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם, בֵּין שׁוֹגֵג, בֵּין מֵזִיד, בֵּין עֵר, בֵּין יָשֵׁן”, אומרת המשנה, והרמב”ם מוסיף: “בֵּין שִׁכּוֹר”. חמאס הוא האשם בהרעבת חטופינו ובטרגדיה הנוכחית של העזתים. אבל אנחנו אחראים לכך. ממשלת ישראל אחראית לכך. שרי העליונות הדתית שקוראים להרעיב ולגרש, אחראים לכך. ראש ממשלה שיכול וחייב היה מזמן - צבאית, מדינית, ומוסרית - לסיים את הלחימה ולשחרר את כל החטופים, אחראי לכך. אבל יותר מכולם אשמים מנהיגי הציונות הדתית ורבניה. ציונות זו, שבניה ובנותיה נושאים בעול הבטחון, נלחמים ונהרגים בחזיתות יותר מכל מגזר אחר, בעוד שכניהם וקרוביהם נרצחים בכבישי יהודה ושומרון - היא זו שאמורה היתה לזהות ראשונה את האיוולת בלהג נגד “העסקה המופקרת”.
הרעבה שיטתית של עזה, לשם עידוד “הגירה מרצון” של הפלסטינים כדי להחיל ריבונות יהודית מהים לנהר - אין לה דבר וחצי דבר עם משיחיות ופעמי משיח. שורש העניין הרבה יותר פשוט. זה המשך דבריו מלפני שנים של הרב לווינגר, במפגש עם צעירים בחברון, בציטוט חפשי: “היהודים צריכים ללמוד לשלוט”. זה השורש. ממלכה צריכה לדעת למלוך. לדעת להרעיב, לגרש, להגלות, ולהרוג - גם אם במשפט העמים אלו פשעים נגד האנושות. וזה לא רק לשלוט בערבים אלא גם ביהודים. מי שאינו מבין לאן מוביל התלם שחורשת המחרשה של רוטמן מאחורי השור לוין, כדאי לו שיקרא את דברי ראש ישיבת תורת חיים, הרב שמואל טל: “לא היה בכל תולדות ישראל אף צורר שהצליח לגרום למאות אלפי יהודים לעזוב את דתם כמו שהצליחו ראש הממשלה הראשון וחבר מרעיו. לא היו אף פעם אימפריות של כפירה וטומאה בישראל כדמותן של האוניברסיטאות והתקשורת הממלכתית בישראל שמפיצות כל כך הרבה כפירה וטומאה בחסות ומכוח המדינה”. דבר דבור על אופניו. בספר דברים, י”ג, יש גם הנחיות ברורות מה צריך לעשות ל”צורר” שכזה ול“חבר מרעיו”.
המנהיגות הדתית לאומית, עברה משילוב אמוני בעשיה הלאומית ברוח מגילת העצמאות, של אישים כזבולון המר, יוסף בורג וזרח ורהפטיג, לכוחנות הפשטנית של הרב לווינגר ולקנאות העיוורת של הרב טל ורבנים אחרים כמותו. רק כך התאפשרה מנהיגות דוגמת בן גביר, סמוטריץ’ וסטרוק. הרוב האמוני השפוי גס בהם. נציגיו האמיתיים שסלדו מחבורת עושי הרע שנתלפפה סביב נתניהו וחצר הנרצעים שלו, מפוזרים היום במפלגות אחרות. עליו, על הרוב הזה יותר מכולם, מוטלת האחריות לסלק מחיינו את ממשלת העוועים הזו שדרדרה את הציונות להרעבת ילדים והפקרת חטופים, והכתימה בכך את המפעל הציוני כולו. “אם כך ואם כך, הכתם נשאר על הקיר”, כתב דוד אבידן בעקבות ברטולט ברכט. והוא אכן שם על הקיר, הכתם, למרבה הבושה.
ידידיה יערי כיהן כמפקד חיל הים וכמנכ"ל רפאל