ר' נחמן מלמד שאחד היסודות המרכזיים בחיינו הוא הגעגוע - אותו רגש פנימי של כמיהה למשהו עמוק בחיים הוא שמניע את בני האדם ונותן להם משמעות. הכיסופים עצמם, אומר ר' נחמן, הם מהות הקיום.
אם מסתכלים לאחור על ההיסטוריה של עם ישראל, אחד הדברים שמשמרים אותנו כעם מאז החורבן הוא הגעגוע. הגעגוע לשוב לירושלים מלווה אותנו לאורך שנות הגלות הארוכות, והוא זה שמחזיר אותנו הביתה.
לגעגוע יש עוצמה אדירה, יכולת להניע מהלכים כנגד כל הסיכויים ובניגוד לכל היגיון. כדי שייווצר געגוע צריכים להיות אהבה גדולה וחיבור משמעותי, שכאשר הם לא מתקיימים תחושת החיסרון קורעת את הלב. הגעגוע שהשיב את עם ישראל לארצו הוא אותו געגוע שהשיב את אנשי גוש עציון, שבמשך 19 שנים עמדו לצד האלון הבודד וצפו בצער גדול ובתקווה עצומה ביישובים הפורחים שהקימו ושהפכו לשממה - וחיכו ליום שבו יוכלו לשוב הביתה. עשרות ילדים גדלו לגעגוע הזה, הוא עיצב את חייהם, והם אכן שבו. אותו געגוע ממשיך לעצב את חייהם של אנשי גוש קטיף, שמדי שנה ממש בימים האלו, ימי החורבן, עומדים ניצבים אל מול מעבר כיסופים נכספים לשוב הביתה. ההיסטוריה מוכיחה שהם ישובו, זה רק עניין של זמן - כי זה כוחו של געגוע. והלוואי ואותו געגוע גם ישיב לנו את החטופים, שהדאגה לגורלם שוברת לנו את הלב.
מרגע שחרב בית המקדש, הדרך חזרה אליו נסללה. במדרש מפורסם על רבי עקיבא וחכמים מסופר שראו שועל שיוצא מתוך החורבות של קודש הקודשים. החכמים בכו, ור' עקיבא צחק - כי הוא ידע שאם נבואת החורבן, התקיימה גם נבואת הנחמה תתקיים. והוא צדק. מאז אותו חורבן אנחנו במסע ארוך הביתה, שילמנו מחיר יקר על המעשים שהובילו אותנו לחורבן הזה, ובכל פעם כשאנחנו מאבדים את הדרך יש איזו טלטלה כואבת שמחזירה אותנו חזרה למסלול. אפשר להתכחש לזה, אבל שום דבר לא יוכל לעמוד אל מול כוחו של הגעגוע, שצרוב עמוק בנפש של כל יהודי שהיה פעם מאוהב.
ישנם הרבה מאוד קווי דמיון בין מלחמת ששת הימים למלחמת חרבות ברזל, על שלל מבצעיה. בשתיהן מדינת ישראל הצליחה לעשות את הבלתי אפשרי, ובשתיהן ההישגים האדירים הפכו למחלוקות ומאבקים פנימיים. נקודת המחלוקת היא אותה נקודה: לשם מה חזרנו הביתה? האם היה זה החיפוש אחרי מקלט בטוח, או שחזרנו בגלל געגוע? חורבן בית המקדש, חורבן גוש קטיף, הדשדוש היום בעזה - כולם תוצר של אותה נקודת עומק פנימית בשאלת הנאמנות לזהות ולייעוד שלנו כעם. הסבבים בעזה לא התחילו מאז מלחמת ששת הימים, הם התחילו מרגע שעברנו את הירדן ונכנסנו לראשונה לארץ ישראל. וגם אם נמשיך לא לרצות להתמודד עם עזה, עזה תמשיך לרדוף אותנו - כי דווקא בעזה מתברר שהמלחמה היא על ירושלים. ואם לדייק, אז על הר אחד חשוב שנמצא בלב ליבה של העיר. הר שעליו היה בעבר בית מקדש, שחרב והובטח לנו שהוא עתיד להיבנות. וזה לב ליבו של הגעגוע.
