*
לְכִי תִּתְרַגְּלִי שֶׁבֵּינְתַיִם זֶה נִגְמַר.
לְכִי תִּתְרַגְּלִי לְסֵדֶר הַיּוֹם הַיָּשָׁן שֶׁמִּתְקַדֵּם
כְּמוֹ נְזִילָה כְּתֻמָּה עַל שְׂפַת אַסְלָה.
זֶה מְאֹד לֹא אֶסְתֵּטִי כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל צְחוֹק בְּלִי
שִׂמְחָה, שֶׁל שִׂיחָה בְּלִי כַּוָּנָה, שֶׁל מִרְפֶּסֶת בְּלִי מְסִבָּה.
אֲנִי עוֹד זוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא הָיָה אִכְפַּת לִי לָמוּת אִתּוֹ, הָעִקָּר אִתּוֹ.
לְכָל דָּבָר שֶׁאַת לוֹעֶסֶת יֵשׁ רֵיחַ שֶׁל רָעָב שֶׁל אֲחֵרִים,
אִבַּדְתְּ לְגַמְרֵי אֶת חוּשׁ הַטַּעַם, מַר וְחָמוּץ לֹא יְכוֹלִים עָלַיִךְ.
כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹכֶבֶת עַל הַסַּפָּה אַת מַרְגִּישָׁה אֶת הָרִצְפָּה.
אֲנִי צוֹפָה בְּסִדְרָה אֲבָל רוֹאָהּ רַק פָּנִים וְעוֹד פָּנִים,
אַת כְּבָר לֹא יוֹדַעַת מִי הַטּוֹבִים וּמִי הָרָעִים וּלְאָן הָלְכוּ הַיְּלָדִים.
הַיּוֹם דִּבְּרוּ עָלַיִךְ יָפֶה בָּרַדְיוֹ, כָּתְבוּ עָלַיִךְ יָפֶה בָּעִתּוֹן
אָז נִשְׁאַרְת בַּמִּטָּה. הַמְּנוֹרָה רָשְׁמָה רִשּׁוּם עָדִין עַל הַתִּקְרָה.
רונית בכר שחר
*
בַּבֹּקֶר שֶׁבּוֹ אַלּוֹן מֵת
לְאַחַר שֶׁשָּׂחָה בִּשְׁאֵרִית כּוֹחוֹתָיו
אֶל הַחוֹף
הִתְפַּרְסְמָה בָּעִתּוֹן יְדִיעָה שׁוּלִית
עַל חַיָּל שֶׁנִּלְחַם עַל חַיָּיו
לְהַצִּילוֹ לְאַחַר שֶׁהִצִּיל אֶת עַצְמוֹ
מִבֵּין הֲרִיסוֹת עַזָּה
וּמֵאָז חַי עַל הַחוֹף.
הִתְנַחַמְתִּי בַּיְּדִיעָה שֶׁהַמַּרְאֶה
הָאַחֲרוֹן שֶׁאַלּוֹן רָאָה
הָיָה הַזְּרִיחָה הֲכִי יָפָה בְּחַיָּיו
וְלֹא הַמַּרְאוֹת שֶׁרָאָה הַחַיָּל,
שֶׁגָּרְמוּ לוֹ לִחְיוֹת
עַל הַחוֹף.
