בזמן שאמנים ואמניות סוף-סוף שמים את ידם באש המחלוקת סביב המשך המלחמה, שרית חדד ואודיה מסרבות להיות אויבות, כפי שפעם היה נהוג בתעשיית המוזיקה (ובעיקר כשמדובר בשתי נשים). בסך הכל אין בזה הפתעה גדולה: חדד כבר מזמן אינה מונופול, ואילו אודיה היא כרגע כמו מלח – נדמה שכולם צריכים לפחות קצת ממנה כדי להרגיש טעם.
למעשה, הסינגל החדש שהוציאו אתמול, "בחורות טובות", הוא מעין הצדעה של אודיה וחדד לשפת הפופ הייחודית שהמציאו חדד והמפיק הנרי לפני 15 ו-20 שנה, כולל ציטוטים מפורשים מלהיטים כגון "חגיגה", "חיכיתי לו" ו"היית איתה". מאידך, חדד לא נרתעת מהעברת הלפיד לזמרת-יוצרת הכי מצליחה במדינה כרגע, שחייבת לה לא מעט: אם "חגיגה" של חדד נחשב למרד עדין במוסכמות השמרניות ("בחורה מבית טוב צריכה להיות יפה ולשתוק הרבה"), אודיה שייכת לדור שבו אין בעיה לשיר "עשית לי קראטה, שברתי לך ת'דלת".
אלא שלמרות הכתיבה המשעשעת (המשותפת לאודיה ולאבי אוחיון) וההפקה המדויקת שכתוב עליה "להיט" באותיות בגודל של יבשת אפריקה (של מתן דרור), רגע כזה יפה וסמלי של חילופי משמרות יכול וצריך להיות קצת יותר איקוני ומודע לפוטנציאל ההיסטורי וההיסטרי שלו. בכל זאת, חדד עברה כמה דברים מאז שחרכה פלייליסטים עם שירי לב שבור על גברים ולא על מי שבאמת עניינו אותה, וגם אודיה מסוגלת לגוון קצת בנושאים. ביחד ניתן היה לקוות שנקבל מהן איזושהי אמירה על הדרך הייחודית שכל אחת עברה ועוברת, על עולם פנימי שאינו מתחיל ונגמר בשגעת שנגרמת על ידי גברים בלתי נסבלים, ואולי פשוט משהו בסגנון Girl, It’s So Confusing של צ'רלי XCX ולורד, שהראה איך עושים להיט שגם מזיז את הגוף, גם נוגע ללב וגם מעורר את השכל.
עבור שתי סופרסטאריות כמו חדד ואודיה זאת לא תקווה כה מוגזמת: בכל זאת, לא מדובר באמירה נוקבת על המלחמה.
