גבי קניקובסקי יכול להידמות לשחקן שאין לו מחליף רק עד שווסלי פטאצ'י יעזוב את מכבי ת"א, ואז יתברר באמת מה זה שחקן שאין לו תחליף. מוזר לומר דבר שכזה על שחקן שבעצמו החליף בהצלחה שחקן שהטעה לחשוב שאין בלתו – הרי עוד יותר משפטאצ'י מחזק את תיאוריית השחקנים הבלתי ניתנים להחלפה, הוא מפריך אותה. אבל המעבר החלק ממילסון לפטאצ'י לא מוכיח שהדבר ניתן לייצור המוני. מכבי זכתה בפיס עם מילסון, ואז הדהימה כשזכתה בו שוב עם פטאצ'י. האם היא יכולה לזכות בפעם השלישית?
שאלה חשובה ולא חשובה כאחד, שכן מטבעה, כמועדון יצוא, מכבי נפרדת משחקנים. מכירה של פטאצ'י היא לא טרגדיה – היא המטרה. זה יקרה כמו שזה קרה עם אוסקר גלוך, דניאל פרץ ועוד יקרה בעתיד. זו אמת שאי-אפשר לערער עליה. מה שמשתנה הוא העיתוי. נדמה שמאז עזיבתו של ערן זהבי לסין, בהבדלים המתבקשים, לא היה למכבי שחקן אחד שעזיבה שלו תהיה כה משמעותית. גלוך, פרץ, דור תורג'מן אם וכאשר – אף אחד מהם לא היה השחקן הכי חשוב כאשר המטוס המריא. פטאצ'י הוא לא סתם השחקן הכי טוב של מכבי – הוא כזה בקיץ שלאחר פרידה מאתוס ושמו זהבי ועוגן ושמו קניקובסקי.
יש הצעות שאי-אפשר לסרב להן, אבל עד שפוגשים בהן קורים החיים עצמם. רק אמא של פטאצ'י, ואולי גם הסוכן שלו, יודעים עד כמה הוא רציני בציפייתו לחוזה חדש, ומה הסכום שיספק אותו. סטאז'רים בפילוסופיה יכולים להפוך בסטורי שלו, שבו כתב "דרכים חדשות הן מפחידות, אבל צריך ללכת בהן כדי להתקדם", בניסיון למצוא בו מסרים נסתרים ולהקיש מהם על מידת הסיפוק שהוא מפיק מהחיים בישראל. מה שבטוח הוא שעוד יותר משמכבי ת"א צריכה את הקיצוני שעדיין אין לה, ושהתקן שלו התפנה עם העזיבה של הנרי אדו לבלגרד, היא צריכה את זה שיש לה.
