כשהלווייתן הצעיר פרץ מבעד למים מול עיניו של זיו יאיר, הוא הרגיש משהו שונה. במשך חודשים הוא צלל ושחה באוסטרליה, צילם לווייתנים, אבל הפעם – משהו בלב שלו זז. "הוא השוויץ בזנב שלו כל הזמן, ממש עשה לי הופעה", זיו נזכר. זיו, בן 23, שלף מיד רחפן ותיעד כל תנועה של הלווייתן. הוא הרגיש שמדובר במסר מחברו שנפל בקרב, אך הוא לא דמיין שהוא יוכל להעניק ללווייתן הזה את שמו – יפתח יעבץ.
את יפתח הכיר זיו בצבא. הם שירתו יחד, יפתח שימש כמפקד הצוות של זיו בשלב הסופי של המסלול. החיבור ביניהם היה עמוק כבר מההתחלה, ולא נגמר גם כשזיו השתחרר. "הוא לא היה רק מפקד. הוא היה אח גדול בשבילי. מישהו שיכולתי לשתף אותו בהכל".
ב-7 באוקטובר זיו ויפתח נקראו לדגל. זיו הוקפץ ליחידה ונשלח לנחל עוז, לשם יצא גם יפתח – שהיה אז קצין אג"ם. "הספקתי להגיד לו שלום רגע לפני שהוא יצא", זיו נזכר, "הוא פתח את הדרך עם עוד לוחמים ולא חזר".
חודשים לאחר מכן, אחרי ארבעה חודשי מילואים נוספים במלחמה, זיו חיפש מרחבים אחרים וטס לאוסטרליה. ביבשת הרחוקה הוא הפך למדריך שחייה עם לווייתנים – "זה היה החלום הכי גדול שלי", הוא משתף. "לא האמנתי שאצליח. פשוט לא הפסקתי להתקשר לכל מועדון אפשרי, עד שענו לי".
מההתחלה זיו הרגיש שהתיעוד של הלווייתן הצעיר הוא מיוחד, הוא שלח את התמונות שלו לאיגוד המעקב הבינלאומי אחרי לווייתנים. "לזנב של לווייתן יש טביעת אצבע משלו", הוא מסביר. "שלחתי לאיגוד את התמונות והבנתי שאני הראשון שמתעד אותו, וזכיתי באפשרות לבחור לו שם".
בלי להתבלבל, הוא כבר ידע מה יהיה שמו: יפתח יעבץ, על שם חברו. וכך, הרוח של המפקד והחבר האהוב זכתה לחיים חדשים, מול חופי אוסטרליה, בדרך חזרה לאנטרקטיקה. זיו ממשיך לעקוב אחרי הלווייתן באתר האיגוד שמעדכן את מיקומו. הוא גם שומר על קשר עם הוריו של יפתח, "אנשים מדהימים", הוא מספר. "פחדתי שהם לא יתחברו לרעיון, אבל הם התרגשו מאוד. הם אהבו את זה".
