ביטול החתימה של שון וייסמן בדיסלדורף אינו הבעיה הפרטית שלו, אלא מכה לספורט הישראלי כולו. עד עכשיו החרם נגד ספורטאים ישראלים עבר יחסית בשקט, מאחורי הקלעים – סוכנים מעידים כי כיום הרבה יותר קשה להם לשדך שחקנים ישראלים לקבוצות זרות. עכשיו זה כבר מתפוצץ לנו בפנים. יש לנו בעיה גדולה, ואנחנו מעדיפים להדחיק אותה במקום לטפל בה.
קבוצות לא ממהרות להחתים שחקנים ישראלים. הן לא ייקחו את הסיכון אלא אם מדובר בשחקנים בפרופיל גבוה יחסית, כמו אוסקר גלוך או מנור סולומון. החתמות כאלה משתיקות את האוהדים, כי במבחן המוסר מול התועלת – האוהד יבחר כמעט תמיד בתועלת. השחקן הזה יעזור מאוד לקבוצה שלי? אז לא אכפת לי מאיפה הוא. ואם לא מדובר בהחתמה קריטית, אפשר למחות. לפתע "המוסר" מתעורר.
מעמדה של ישראל בעולם הספורטיבי נשחק במהירות, ואין מי שיעצור את הצונאמי שמתקרב אלינו בכל יום שעובר. ההסברה הישראלית לא קיימת, שרים פולטים לאוויר שטויות שמקבלות כותרות בכל העולם - וזה מגיע גם למדינות ידידותיות כמו גרמניה. בסוף שון וייסמן משלם את המחיר על תגובה שלא זכתה לחשיפה גדולה, התבטאות לא ראויה – וטוב שנמחקה. מטריד יותר שמישהו היה בעל מוטיבציה אדירה למצוא אותה ולסכל את ההחתמה. אפשר לחשוב ששאר הספורטאים בעולם צחים כשלג ומעולם לא התבטאו בקיצוניות. על הישראלים מבצעים עכשיו בדיקה של שרלוק הולמס בשילוב באטמן. דני אבדיה, אגב, זכה לתגובות איומות רק כי אמר שאנשים לא יודעים מה קורה בישראל.
אם הממשלה תמשיך להזניח את הנושא הבינלאומי, אל תתפלאו אם נהפוך למוקצים כמו רוסיה. זה מתחיל בביטול חוזה של כדורגלן ונגמר בקבוצות שלא יסכימו לעלות לשחק נגד ישראליות, ומשם הדרך להשעיה קצרה. נוצר כבר תקדים מסוכן אחד, והוא ישמש השראה לאחרים. הספורט הישראלי יהיה הראשון לחטוף, כי בספורט יותר קל להיסחף בגל הפופוליזם. ראינו איך כמה פוסטים של אוהדים מספיקים כדי לגרום נזק אדיר. מפחיד לחשוב מה יקרה הלאה.
