"אנחנו מופתעים מאוד", אומר כתב של עיתון ארצי שמתגורר בדיסלדורף ומכסה את הקבוצה המקומית. "דיסלדורף היא לא מקום אקטיבי מאוד מבחינת ההפגנות הפרו-פלסטיניות. אין פה הרבה פעילות, אפילו לא באוניברסיטה. למי שמעורב במחאה נגד ההחתמה של שון וייסמן, שמאל קיצוני ואיסלם רדיקלי, אין בכלל קשר לכדורגל. זה לא מעניין אותם. לדעתי היה מישהו שהפעיל אותם ללחוץ על המועדון לבטל את ההחתמה. אני חושב ששון עשה את זה קל עבור המועדון וגם עבור אוהדים שנרתעים מחרם על ישראל או ישראלים לא להיאבק על ההחתמה שלו. איך שהוא התבטא בעבר לא ירד לאף אחד טוב בגרון, לא משנה כמה הוא טוב וכמה הוא היה יכול לעזור לקבוצה.
"מה שקצת מפתיע זה שהקבוצה וההנהלה ידעו טוב מאוד עם מי יש להם עסק. הם עשו עליו תחקיר והחליטו להביא אותו בכל זאת. אז האוהדים עכשיו מעוצבנים גם על זה שניסו להביא אותו למרות מה שידעו, ועל זה שנכנעו ללחץ של אנשים שהם בכלל לא אוהדי הקבוצה. פיאסקו שמערבב שחצנות וכניעה".
דיסלדורף היא עיר של כסף, שדרה ראשית על הנהר מתובלת במיטב המותגים. בכל חנות דוברי ערבית המנסים לפתות מיליונרים מהמפרץ שבאים לעיר לטיפולים רפואיים למשפחותיהם. שוקולד היינמן. איפה שאתה לא מסתכל מסעדת סושי או אוכל יפני אותנטי, המכוונת לאלפי הבנקאים שמגיעים לעיר מיפן. שוק חקלאים בשבת. מבשלת יוריגה, הליכה על הטיילת בצמוד לריין. מה להם ולכדורגל או מלחמות. פה חיים את החיים הטובים, דאנקה שון.
מבחינת כדורגל, המועדון ידע את ימיו היפים ביותר בליגה ביחד עם עליית הנאצים: אליפות ב-1933 וסגנות ב-1936. ההישג הגדול ביותר של הקבוצה לאחר הקמת הבונדסליגה היה ניצחון 1:7 על באיירן מינכן ב-1978. הקבוצה הפסידה חמש פעמים בגמר הגביע, אבל זכתה בו פעמיים ברציפות בסוף שנות ה-70 בהנהגת כוכבה הגדול קלאוס אלופס. ב-1979 היא הפסידה בגמר גביע המחזיקות 4:3 לברצלונה. ההופעה האחרונה שלה בבונדסליגה הייתה ב-2020, לאחר שנים ארוכות שבהן התנדנדה בין הליגות וסבלה מבעיות כספיות וניהוליות קשות.
