נשות מילואימניקים דהרו ברכבי 4 על 4 בדרכים המתפתלות של הרי ירושלים
(צילום: יריב כץ)
לעשרים הנשים שאליהן הצטרפתי לטיול שטח בהרי ירושלים יש לפחות דבר אחד משותף: כולן בנות זוג של לוחמים שמאחוריהם מאות ימי מילואים מתחילת המלחמה.
את הנהיגה ברכבי 4 על 4 בדרכי העפר אירגן עבורן "פורום נשות המילואימניקים", במטרה "להוציא את הנשים החזקות הללו משגרת היום-יום המתישה אחרי כמעט שנתיים של מלחמה ולהוקיר להן תודה", מסבירה גלית עיני, מנכ"לית "לנד רובר ישראל" שיזמה את שיתוף הפעולה עם הפורום.
4 צפייה בגלריה
"להוקיר להן תודה אחרי כמעט שנתיים של מלחמה". נשות המילואימניקים בטיול שטח בהרי ירושלים
(צילום: יריב כץ)
אחרי תדריך מסודר על נהיגה בשטח הררי, יצאנו ממצפה הראל לעבר דרך בורמה, עצרנו בתצפית משלט 16, חווינו את המדרונות והעליות של יער אשתאול, טיפסנו עד בית מאיר וירדנו לנחל כיסלון.
"כל היופי הזה שראינו כאן ביער, שחלקו עדיין שרוף לצד הגפנים הפורחות והירוקות - זו בדיוק התחושה של המשפחות שלנו בשנתיים האחרונות", אומרת שגית בכנר, ממייסדות "פורום נשות המילואימניקים", אמא לשלושה ואשתו של מתן, פרמדיק בצנחנים שלפניו סבב מילואים נוסף בחגי תשרי. "נכנסנו לרכבים מצוחצחים וחזרנו מהשטח בסוף היום כשהכול מכוסה אבק, בדומה למה שאנחנו עוברות מאז 7 באוקטובר", היא מוסיפה.
בכנר ועדי לנגר-שבת, גם היא ממייסדות הפורום, מסבירות כי "אחרי כמעט שנתיים של לחימה בחזית ובעורף, נראה לעיתים שהמשק חזר לשגרה, בזמן שאותן משפחות נקראות שוב ושוב אל הדגל ומשלמות מחירים כבדים.
"אנחנו קוראות לכל עסק, לכל ארגון, לכל חברה ולכל מעסיק - לעצור לרגע ולהודות לאלו, בשטח ובבית, שבזכותם כולנו יכולים להמשיך".
שגית בכנר, ממייסדות "פורום נשות המילואימניקים": "נכנסנו לרכבים מצוחצחים וחזרנו מהשטח בסוף היום כשהכול מכוסה אבק, בדומה למה שאנחנו עוברות מאז 7 באוקטובר"
"פורום נשות המילואימניקים" נולד כשלנגר-שבת, אמא לשניים, שאלה בפייסבוק "מה הזכויות שלנו?" נשים מכל הארץ התחברו לשאלה ולתחושה המשותפת: אנחנו נושאות את הבית על הגב, והגיע הזמן שיראו אותנו.
"מתוך הכאוס נבנתה קהילה, ומתוך הקהילה קמה תנועה שמשנה מציאות", אומרת בכנר. "תוך מספר חודשים הפורום הפך לעמותה רשומה שמובילה שינוי אמיתי במדיניות, ומייצגת יותר מ-120 אלף משפחות מילואים. במסגרת הפורום אנחנו מקדמות מדיניות וחקיקה, בונות רשת ביטחון כלכלית, רגשית ותעסוקתית, ויוצרות שותפויות עם גופים עסקיים, רשויות, משרדי ממשלה וחברות מהמשק כדי לוודא שלא נעשה את זה לבד".
4 צפייה בגלריה
"תנועה שמשנה מציאות". איריס ליפשיץ קליגר (משמאל בחולצה כתומה) עם נשות המילואימניקים בהרי ירושלים
(צילום: יריב כץ)
לדבריה, הפורום הצליח בין היתר לקדם חוק ראשון מסוגו שמגן על בני ובנות זוג של מילואימניקים מפיטורין והוצאה לחל"ת, ביטול מס בגובה 25 אחוז על מענקים לעצמאים במילואים, והקמת מערכי תמיכה בפריסה ארצית.
"אנחנו מזמינות עסקים, חברות וארגונים להצטרף אלינו כשותפים, לא רק בתרומה, אלא בחיבור", מוסיפה בכנר. "ביחד אפשר ליצור אירועים, פעילויות, הטבות ותמיכה אמיתית למשפחות שמהוות את חזית העורף".
"חזקות מבחוץ - אבל שבורות"
את הקבוצה מלווה קובי בצלאל (54), מדריך טיולי ג'יפים בארץ ובחו"ל, שבעצמו עשה כבר יותר מ-400 ימי מילואים מתחילת המלחמה, וצמוד למח"ט שלו, עופר אוגש, גם בעבודה באתר השטח הישראלי 4 על 4 שאותו מנהל אוגש מאז 1997.
"המסלול שבחרנו הוא בעקבות לוחמי מלחמת השחרור במעלה דרך בורמה", אומר בצלאל. "הדרך נכבשה במלחמת העצמאות כציר עוקף לכביש העולה מהשפלה דרך לטרון ושער הגיא (באב אל וואד) - ועד לירושלים הנצורה. הדרך נקראה על שם 'דרך בורמה' ההיסטורית המקורית, שהייתה ציר אספקה בין בורמה לסין במלחמת סין-יפן. יש הקוראים לה 'דרך שבע', על שם חטיבה 7 שבגזרת הלחימה שלה נפרצה הדרך".
אורלי קסיס: "היום הבנתי שאני לגמרי לא לבד. הצלחתי להתגלגל מצחוק ברכב עם הבנות, כשהשיח הוא בדיחות ציניות שמתאימות לנשים שחוות תקופה מאוד קשוחה בבית"
בין הנשים ישנן חילוניות ודתיות, אמהות לילד אחד ועד לחמישה, נשים שבני זוגן נפצעו בקרב וכאלה שהעסק שלהן ספג מכה קשה. כולן הגיעו כדי להתאוורר קצת מהשגרה הלא-שגרתית שסופה לא נראה באופק.
"בעלי רפאל, ששירת במלחמה כרב של חטיבת הצנחנים, נפצע ועדיין נמצא בתהליך שיקום ארוך", מספרת עידית זיקרי (44) מקרני שומרון, אמא לחמישה. "יום כזה בשטח, עם נשים שנמצאות במצב שלי, מעלה בי חיוך גדול".
גם סרן ד', בעלה של ענבל חמו זיגדון (33) מהרצליה, אמא לשלושה, נפצע בעזה "בהיתקלות עם מחבל שירה אר-פי-ג'י", היא מספרת. "כשקיבלתי את ההודעה הייתה לי אנחת רווחה, כי אמרתי לעצמי שלעזה הוא לא חוזר. לא הבנתי אז מה זה להיות אישה של פצוע בשיקום. מעבר לפגיעה הפיזית יש גם פגיעה נפשית.
"אנחנו חזקות, אבל בפנים אנחנו שבורות. בנו אף אחד לא מטפל. כדי שהגיבורים שלנו שנלחמו בעזה ונפצעו יוכלו להתחזק ולהשתקם צריך להעניק להם מעטפת חזקה, וזו צריכה להיות מטרה לאומית לסייע לנשות המילואימניקים כדי שנוכל להמשיך לתפקד".
שני אביב (37) מיבנה, אמא לשלוש בנות, עברה לידה שקטה בזמן המלחמה. ליאור, בעלה, שירת כבר בשלושה סבבי מילואים. "אין גבול לחוסן שהמציאות הזו לימדה אותנו, נשות המילואימניקים", היא אומרת ומוסיפה: "אנחנו חזקות, אבל מדי פעם גם אנחנו צריכות שיראו אותנו ויעטפו אותנו".
פורת, בעלה של מעיין שער (37) מנתניה, אמא לחמישה, נפצע בעזה אחרי 230 ימי מילואים. "כשראיתי איך נראית הקסדה של בעלי אחרי הפציעה הבנתי שזה נס משמיים שהוא שרד", היא מספרת. "אני עובדת בעמותה שעוסקת בחינוך ובעלי מטפל ברפואה סינית, אבל עדיין לא חזר לעבוד וספק אם יוכל לחזור למקצוע שלו בגלל הפציעה.
"חלמתי על יום חוסן כזה, של לצאת מהשגרה של טיפול בבית, בילדים ובבעל הפצוע ושל עבודה שבה את חייבת להמשיך לתפקד. ברגע שאחזתי בהגה נתתי גז ועפתי על הנהיגה. כל המחשבות מתעופפות מהראש כשדוהרים עם הרכב במדרון סלעי תוך כדי קבלת הנחיות במכשיר הקשר מקובי המדריך".
בעלה של לימור יפרח מגן יבנה הוא קצין בצנחנים שמשרת במילואים יותר מ-400 ימים. "אני אמא טרייה לתינוקת, אחרי היריון ולידה ראשונה, והבעל שלי לא בבית", היא אומרת. "אוטוטו אני כבר צריכה לחזור לעבודה אחרי חופשת לידה, וחשוב לי להעביר את המסר שצריך לזכור את העורף ואת הנשים שמחזיקות אותו".
"'פוס' למחשבות ולדאגות"
כפי שמעידות כולן, המסע האקסטרימי השיג את מטרתו להעניק להן כמה שעות של שחרור פיזי ונפשי מהשגרה השוחקת. "אני עצמאית - עו"ד ונוטריון, והעסק שלי נפגע מאוד במלחמה, בעיקר בזירת הנדל"ן לתושבי חוץ", מספרת מוריה רודריג (38), אמא לשלושה מגבעת שמואל. בעלה, רס"ן (במיל') בצלאל, שירת יותר מ-350 ימים בעזה, ו"כשהיה חוזר בין סבב לסבב הוא כמובן נשאב לעבודה שלו. הטיול בשטח עושה 'פוס' למחשבות ולדאגות ומטעין בכוחות מחודשים", היא אומרת.
גם העסק לעיצוב מתנות של מעיין בוסקילה (34), אמא לארבעה, נפגע בזמן המלחמה. "מעסק שפרח ירדתי לאלף הזמנות", היא מספרת. "אני עסוקה בטיפול בילדים כשבעלי איתמר מסיים כבר סבב רביעי של מילואים. הוא היה בסוריה, בעזה, בלבנון, נלחם בכל החזיתות. גם העסק שלו להפקות ימי הולדת לא עובד כמובן.
"אני בעיקר לא רואה את הסוף של המלחמה הזאת. אף אחד לא יודע להגיד לנו, הנשים שתומכות מהבית, מתי זה ייגמר. עבורי יום כזה של טיול בשטח עם נשים נוספות שנמצאות במצב שלי, זה יום כיפי עם עליות ומורדות - כמו החיים שלנו. כל האקסטרים הזה נתן קורטוב של ניתוק מהשגרה שהשארנו בבית. כשהבעלים שלנו נלחמים, לנו הנשים ימים כאלה בהחלט מעניקים חוסן".
דקלה ורד (42), אמא לשניים, מתגוררת במושב משגב דב, מיישובי גדרות. בעלה טל, היא מספרת, נמצא בסבב מילואים שנמשך יותר מ-350 יום, וניצל בנס מאסון קריסת המבנים במרכז הרצועה שבו נהרגו 21 לוחמים.
"תודה לאל שהוא בריא ושלם, אבל הנפש שלו מדאיגה. הוא היה קרוב מאוד לאסון הזה, ראה ושמע הכול. הפעילויות של נשות המילואימניקים מנקות את הראש ואת הנפש, וזה חשוב לכל אשת מילואימניק. כשאחזתי בהגה הרגשתי את עוצמת הנהיגה בשטח תוך כדי שיחת טלפון עם בעלי, שעדיין נלחם בעזה. גם אנחנו נלחמות כל יום להתמודד ולהמשיך לתמוך בגיבורים שלנו שנלחמים עד מי יודע מתי".
"אנחנו, הנשים בעורף, חזקות כדי להחזיק את הבית עם הילדים, את ההורים של הבעל שדואגים בלי הפסקה, אבל חשוב גם לראות אותנו. גם לנו נהיה קשה", אומרת אסתר טסמה אבתון, אמא לשלושה מחדרה שבעלה מתקרב ל-400 ימי מילואים. "יום כיף כזה בטבע, בנהיגה ברכב שטח, מרים את המורל.
"הבעל של דקלה (ורד - א"ל) משרת עם בעלי באותה פלוגה, והוא שמע בטלפון איך אנחנו נותנות בראש. נראה לי שהבעלים שלנו היו מתחלפים איתנו בכיף".
מעיין שער: "חלמתי על יום חוסן כזה, לצאת מהשגרה של טיפול בבית, בילדים ובבעל הפצוע, ושל עבודה שבה את חייבת להמשיך לתפקד. ברגע שאחזתי בהגה נתתי גז ועפתי"
בארוחת הצהריים, לקראת סוף המסלול, האדרנלין יורד והרגשות צפים. אורלי קסיס (35) מיקנעם, אמא לשלושה ונשואה לשמוליק שנמצא כבר 370 יום במילואים, פרצה בבכי כששיתפה: "עד השעות הקטנות של הלילה עוד התלבטתי אם להגיע לטיול הזה, ולא הייתי בטוחה שאני מסוגלת. בכל התקופה של המלחמה אני בכלל לא יוצאת מהבית. אני מתפקדת כי אין ברירה, כמו כולנו, אבל עמוק בפנים אני סוחבת קושי ופחדים ודאגה אינסופית לבעלי ולבית, שכל הניהול שלו עליי בשנתיים האלה.
"אבל אני שמחה שהגעתי. סוף-סוף הבנתי שאני צריכה קצת זמן גם לעצמי, וכך אחזור לילדים שלי טעונה בכוחות מחודשים. היום הבנתי שאני לגמרי לא לבד. הצלחתי להתגלגל מצחוק ברכב עם הבנות, כשהשיח הוא בדיחות ציניות שמתאימות לנשים שחוות תקופה מאוד קשוחה בבית עם הילדים, והדאגה האינסופית לבעל הלוחם. אני יודעת שעכשיו אצליח שוב לצאת מהבית".
פורסם לראשונה: 00:00, 07.08.25
