"הסיפור שלי מסופר בקעקועים שמפוזרים עליי", אומרת שיר אפרגן, אישה מצחיקה ומעוררת השראה שמאחוריה כבר 98 אשפוזים, מחלת סרטן והשתלת כבד, ומציגה אותם בגאווה. "הנה קעקוע שעשיתי אחרי השיקום, שמתבסס על השיר 'היי שקטה' של ריקי גל ויש בו את המילים 'כאילו מעפר פורחת שושנה'. והנה קעקוע עם ציפור הפניקס, עוף החול, שעשיתי כשהייתי חולה בשלוש מחלות, ולידו כתוב 'אני כאן כדי לחיות בעוצמה'. אתה יודע, אני סוג של עוף החול, ואני רוצה להמשיך לחיות בעוצמה. יש לי גם קעקועים של לוחמת, של חוט ומחט, של כיסא גלגלים, סרטן, כבד וקביים. בסך הכל 36 קעקועים".
את מספרת על המחלות שלך בהמון הומור. אנשים לא מופתעים?
"אני אוהבת לצחוק. ההומור הוא התרופה הכי טובה שלי. אם לא היה לי את ההומור, אני לא יודעת אם הייתי מדברת איתך עכשיו. הייתי נגמרת. אני ממריאה על כנפי הצחוק. אתה יודע איך סיפרתי לבנות במשרד על הסרטן? פתחתי להן קונפטי. עד אז הן לא ידעו שיש לי סרטן בריאות, הן חשבו שזו דלקת ריאות. ככל שהמצב היה יותר גרוע, ככה ההומור שלי היה יותר שחור. יש רק דבר אחד יותר שחור מההומור שלי, וזה הכבד", היא צוחקת. "כשאמות אני רוצה שיכתבו על המצבה שלי 'חחח מתה'. אני רוצה להראות שאפשר אחרת, לא להתבכיין. שאפשר לחיות, שאפשר לחלום, שאפשר להגשים ובגדול, גם במצבי. אני תמיד אומרת, 'הדבר היחיד שאני לא יכולה לעשות הוא לרוץ למקלט. חוץ מזה, אני יכולה הכל'".
1 צפייה בגלריה
("אני לא זוכרת מה זה להיות בריאה, אבל מפה זה רק יכול להשתפר". שיר אפרגן | צילום: טל שחר)
והיא ממשיכה לתאר את מצבה בכנות מעוררת השתאות: "החיים אולי לא רוצים אותי, אבל אני מאוד רוצה לחיות. גם ברגעים הקשים, כשלא ראיתי שיש לי עתיד, לא הייתי מוכנה לוותר, כי אני מפחדת לפספס את האור שבקצה המנהרה ואני יודעת שהוא יגיע, האור הזה. חוויתי את זה. אתה אומר, מה, עכשיו אני אוותר? אחרי כל מה שעברתי אני ארים ידיים? אין סיכוי. הייתה לי מטרה להילחם על החיים ולהפוך להיות דיאטנית, הייתה לי מטרה לטפל באחרים - ועכשיו אנצח גם במלחמה הזאת".
"כאבים בלי סוף"
אפרגן (32), תושבת גבעתיים, דיאטנית במרכז רעות בתל-אביב וסטנדאפיסטית חובבת, תככב במופע סטנד-אפ שיתקיים ביום רביעי הבא (13.8), בבית ציוני אמריקה בתל-אביב. ישתתפו בו גם גורי אלפי, אפרת אברמוב, מני מלכה, נועה מנור ויוחאי ספונדר. את הערב, שהכנסותיו ייתרמו לעמותת חלאסרטן, מפיקה ניב סופר מטעם הליידיס – בית הספר לפוקר ושחמט לנשים בישראל.
"אני תמיד שמח להשתתף בערבים האלה, ובטח בערב הזה, הערבים שאנחנו מנסים להציל בהם נפש אחת", אומר גורי אלפי. "הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות היום הוא להתמקד בטוב ולהציל כל יום מישהו אחד. הכי כיף לעשות את זה בעזרת הומור ואנשים מצחיקים, וגם בזה יש כוחות ריפוי גדולים".
שיר, מה לך ולסטנד-אפ?
"תמיד רציתי לעשות סטנד-אפ וכבר הופעתי כמה פעמים. בשנה שעברה, שבוע אחרי הניתוח, הייתי אמורה לעשות סטנד-אפ בערב כיף של חולי סרטן. זה לא היה פשוט, אבל בלי להתכונן, עליתי לבמה ואילתרתי. כולם צחקו. אם אני לא אצחיק את הקהל עם ההומור השחור שלי, יהיה אחרים שיצחיקו אותו בערב הזה".
היא נולדה בטבריה עם מחלת כבד תורשתית שגרמה לה ללא מעט כאבים וסבל, אבל למרות זאת שיחקה שמונה שנים כדורסל. "במשך 18 שנים היינו רק אני ומחלת הכבד", היא מספרת. "הגוף שלי פחות התחבר לזה, ובגיל 19 מצאתי את עצמי עם עוד שתי מחלות. שלוש מחלות בגיל 19, ואני עדיין מופתעת מההישג הזה. שיא עולמי. הפכתי לווייז וחישבתי מסלול מחדש.
"בגיל 20 התחלתי תואר ראשון במדעי התזונה. בבוקר למדתי במכללה בתל חי ונהניתי, ובלילה סבלתי מכאבים בלי סוף ומאשפוזים. אבל גם נהניתי מכל רגע שלא סבלתי בו ואפילו עשיתי קעקוע ראשון. כך העברתי את התואר. אחרי שלוש שנים של לימודים התחלתי התמחות, אבל המצב של מחלת הכבד שלי החמיר מאוד. תוך כדי הסטאז' בישרו לי שאני צריכה לעבור השתלת כבד. זאת הייתה הנקודה שהחלטתי שאני לא מסתירה יותר את המחלה וצוחקת על המצב שלי, וכמה שיותר. הייתי צריכה לעבור פרוצדורות רפואיות הזויות כולל דיאליזה של הכבד".
איך הגבת לזה? שאלת "למה דווקא אני"?
"זה לא היה פשוט, אבל לא שאלתי למה זה מגיע לי. זה לא האופי שלי. אני חושבת שבאיזשהו מקום לא קיבלתי את זה. הדחקתי את המצב לאיזו תקופה לא קטנה. בהתחלה המשכתי קדימה בלי לעצור. לא היה מישהו שהייתי באה ופורקת בפניו את מה שאני מרגישה מלבד המשפחה או לפעמים חברה. בהמשך גם הלכתי לטיפול, וזה עזר".
בסוף שנת 2016 אפרגן טסה לניו-אורלינס לעבור השתלת כבד. "עברתי שבועיים של בדיקות, שבוע חופש שכלל יוניברסל סטודיו באורלנדו ואז המתנה לכבד", היא מספרת. "המְתנה שנמשכה שלושה חודשים, וכללה חמישה אשפוזים, הופעה של רד הוט צ'ילי פפרז, ועשרה טלפונים שבהם הייתי רק הגיבוי למי שציפה להשתלה. טלפון אחרי טלפון ואני עדיין המתנתי. בטלפון מספר 11, הכבד היה עבורי. וכמובן, התאריך היה 1 באפריל. החיים ממשיכים לצחוק עליי. רק אני יכולה לקבל תרומת כבד בתאריך כזה".
איך הגבת כשהתבשרת שיש לך תרומת כבד?
"הגוף שלי הרגיש שזה מה שיקרה. רעדתי עוד לפני שעניתי לטלפון. אחרי ההשתלה, הגיהינום נפתח וסבלתי מלא מעט סיבוכים ואשפוזים. במשך שלושה חודשים עברתי שישה אשפוזים שכללו תפרים ללא הרדמה, הוצאת סיכות לפני הזמן, חסימת מעי, חיידק, התייבשות, היצרות בעורק בכבד, קריש דם בווריד בכבד ושלושה צנתורים. איכשהו הצלחתי לחזור לארץ אחרי שבעה חודשים בניו-אורלינס. אחרי שנה, טסתי שוב לניו-אורלינס לפגוש את המשפחה של התורם שלי ולעבור צנתור רביעי. חודש שם וחזרתי באנרגיית שיא. התחלתי לעבוד בתור דיאטנית, להתאמן בריקוד על עמוד, תיכננתי טיולים לחו"ל, והכי חשוב, חזרתי להתקעקע. שנה וחצי של חיים שחלמתי עליהם וכל כך נהניתי מהם".
שיא האופטימיות.
"לא ממש. בסוף 2019, עקב תגובה אלרגית לחומר הרדמה בגב, מצאתי את עצמי על כיסא גלגלים. חודשיים של שיקום מלא, ושנה פלוס של שיקום יום. לקראת סוף השיקום, אובחנתי עם סרטן. הטיפולים גרמו לי להסתבך ולהידרדר במהירות. חצי שנה של עשרה אשפוזים שכללו לא מעט סיבוכים, כולל עלייה של 27 ק"ג בצקות בשבוע וחצי.
"אחרי חצי שנה נכנסתי לניתוח חירום שבו כרתו לי את החלק במעי שנפגע מהכימותרפיה והוציאו לי סטומה זמנית. היה לי קושי רב להתמודד עם הסטומה, ברמה שההומור לא הצליח לעזור. הייתי צריכה עזרה חיצונית ולכן הבאתי כלב שיאצו, שפשוט הציל אותי. הצבתי לי יעד מתי אני חוזרת לעבוד בתור דיאטנית, יעד לטיולים וכו'".
בלי כינורות ובכי ברקע
בסוף 2022 התחילה לעבוד בבית חולים השיקומי רעות בתור דיאטנית. "מאז שחזרתי לחיים הספקתי לעשות צניחה חופשית, טיול פארקי שעשועים בארצות-הברית, קפיצה מבניין בגובה 260 מטר, הפלגה סביב הולנד, השתתפתי באליפות ישראל בפוקר, הגעתי למקום רביעי באליפות ישראל ברמיקוב, וכיום אני עם 36 קעקועים שמספרים את הסיפור שלי. אבל אצלי אי-אפשר שקט להרבה זמן, ורגע לפני התקיפה באיראן בישרו לי שהסרטן חזר בעור ובריאות. הוא הזדהה עם חשפן והחליט להתפשט", היא צוחקת. "אז יאללה, עוד מלחמה על החיים. אני מקווה שהסרטן ילך בדרכו של הכבד הקודם שלי ז"ל".
מי מעודד עכשיו?
"יש לי בן זוג. הוא יודע למה הוא נכנס. הכרנו כשהייתי בברטיסלבה עם חברות לטורניר פוקר, והוא היה עם חברים. נפגשנו באיזה שולחן והתחלתי לצחוק על הסרטן שלי, וזה מה שעשה לו את זה. הוא אהב את זה שלא הגעתי עם כינורות ובכי ברקע, אלא עם צחוק בריא. אני יודעת שאני חולה, אבל אני מסתכלת על היום שלמחרת. אני יכולה לוותר, להרים ידיים, לאף אחד זה לא יהיה מוזר, אבל אני לא רוצה. יש לי עוד הרבה תוכניות. יש לי גם מזל בכל הסיפור הזה, יש לי רופאה מדהימה ששומרת עליי, פרופ' בלה אונגר. הפקדתי את חיי בידיה בעיניים עצומות. היא המלאך השומר שלי, היחידה שאני מקשיבה לה מא' עד ת'".
מה אומרים הרופאים?
"הם לא מדברים איתי על העתיד. הם גם יודעים שאני לא רוצה לשמוע על סטטיסטיקות. תנו לי להילחם. הגוף שלי עובד אחרת משל כולם. אומרים לי אל תדאגי, ואני דואגת. כימו לא ינסו לתת לי, אלא אם לא תהיה ברירה. אני מתחילה עכשיו טיפול ביולוגי בכדורים שאמור לטפל בסרטן. אני לא מוותרת בקלות. הרופאים אומרים שכרגע אנחנו בקו טיפול רביעי. יש עוד קווי טיפול. אנחנו לא מוותרים בקלות. הם מקווים שהטיפול יעזור. כל עוד אני יכולה, אני אגיע לעבודה. אני תמיד אומרת שיש לי גוף של בת 105 ונפש של בת עשרים".
איך תחגגי כשתבריאי?
"אני לא זוכרת מה זה להיות בריאה, אבל מפה זה רק יכול להשתפר. אני אחגוג בגדול, אבל לך תדע מה יקרה אחר כך. אני רגילה להתמודד, ולנצח, ושוב פעם להתמודד. סמוך עליי". •
כרטיסים למופע אפשר להשיג בטלפון: 052-4200637
