במשרדי "הרבעון הרביעי", שעדיין לא החליטה אם היא נשארת תנועה חברתית או מדלגת לשדה הפוליטי המתעתע, הולכים ובאים צעירים נמרצים ומבטם הרושף לוכד עתיד. הם כאן כדי להציל את המחר שלנו, ויהי מה.
במשרדו הקטן שקירותיו זכוכית, היו"ר ד"ר יואב הלר, ממקימי התנועה, מדבר את משנתו הסדורה. בעוד הוא מתבונן נכוחה קדימה אל הצעירים הנחושים, אני חושבת שהלוואי ואפשר היה להפוך את התובנות שלו לגלולת פלא ולתת אותה לכל אזרחי המדינה. כך אולי היינו נרפאים מהפילוג, השיסוי, הקיטוב וההסתה שהפכו לנו לטבע שני והרסני.
"הקמנו את התנועה לפני שלוש שנים וחצי, כשמגמת הקיטוב הממאיר בעולם ובישראל העמיקה ופירקה חברות לתתי־שבטים שמתקשים לייצר אתוס משותף, שבלעדיו מדינה לא יכולה לשרוד. שינויים תמיד מתרחשים במדינות ומולידים נרטיבים חדשים. הבעיה היא כאשר הנרטיבים לא נפגשים, ויותר מכך, שקיימות מערכות תמריצים שדואגות שהם יתנגשו וייצרו ייאוש שיגרום לנו לחשוב שאין לנו סיכוי לחיות תחת מטרייה משותפת".
אז בשנת 2022 ואחרי שהלכו חמש פעמים לקלפי בתוך שלוש שנים, הוקמה תנועת "הרבעון הרביעי" כדי לפתוח מחדש את המטרייה. מקימיה היו כמאה פעילים בזירה הציבורית, בראשותם של הלר, אלה רינגל, אורי הרמן ואיתן זליגר, שדוחפים מאז ליצור סיפור משותף, גם כדי לפתור את בעיות השורש ולייצר "הסכם שלום בחברה הישראלית" תוך שמירה על ביטחון המדינה.
ההסכם הזה עומד על ארבע רגליים: החוזה החברתי ותחושת השייכות כוללים שירות שווה לכולם, שינוי שיטת המשטר וכינון חוקה לישראל, מצוינות של מערכת החינוך והזנקתה לטובה בעולם בתוך עשור, וטיפול ביוקר המחיה שהגבהים שהגיע אליהם מפירים את החוזה שבין האזרח והמדינה. מאז יצאו לדרך, עשרות אלפי אזרחים מגיעים לחוגי בית כדי לשמוע איך עושים את זה.
להלר חשוב להדגיש שהתנועה שלו ושל שותפיו קמה בתקופתו של נפתלי בנט כראש ממשלה: "כדי שיבינו שלא קמנו מתוך כן או לא ביבי, שהוא שיח ממש מאוס ובעיקר מסוכן. איך זה שאנשים חכמים משני הצדדים מסבירים כל תופעה בעולם בכן או לא ביבי, אני יושב מול אנשים שהם רל"ב ("רק לא ביבי", ע.ל.א), ומדבר איתם על ההישגים הכבירים במלחמה נגד הציר השיעי, והם טוענים שמכרתי את נשמתי ושזה רק הצבא וחיל האוויר והמוסד המופלאים, ושאין שום קשר בין ההישגים הללו לבין ביבי. אז אני אומר להם, אוקיי, אם הוא לא אחראי על ההישגים, למה הוא אחראי על 7 באוקטובר? ואותו הדבר הפוך. תומכי נתניהו אוטמים את אוזניהם למול ביקורת עניינית על טעויות, טעויות קשות שעשה ראש הממשלה", הוא מדגיש ומציין שבהרבה ממדינות המערב רואים איך הפוליטיקה נקבעת על פי זהויות.
והפתרון שאתם מציעים?
"קירוב הישראלים להקמה של מרחב הסכמה תוך מציאת פתרונות לבעיות במציאות שלנו, שהיא יהודית ודמוקרטית וחובה שתישאר כזו שמורכבת גם ממערב וגם ממזרח, גם מקדמה וגם ממסורת. ביחד עם אלפי אנשים כאן כתבנו סיפור ישראלי עם ערכים משותפים מובילים, ועכשיו אנחנו בצומת".
ואתם מכוונים לכנסת?
"כל השנים קמות מפלגות, אבל לא מצליחות לשבור את הגושים. ולכן צריך להפסיק עם השאלה כן או לא ביבי, אלא להתמקד באיזו ממשלה תקום אחרי הבחירות, והאם ראש הממשלה של 7 באוקטובר - שיש לו זכויות רבות לאורך השנים במדינת ישראל ובהישגים צבאיים שהשגנו אבל הוא כבר 17 שנה ראש ממשלה - צריך להתחלף".
והתשובה?
"התשובה היא שהדבר הכי חשוב הוא ממשלת אחדות ציונית. הישג המתקפה על איראן הוא הרי מיטב הציונות שנבנתה במשך עשרות שנים, גם של חינוך. לאיזו מדינה יש גם את האונה המערבית שקשורה ליכולות הטכנולוגיות המדעיות. לשוק החופשי, היזמות והדמוקרטיה, ומצד שני כמה אמונה יש פה בצדקת הדרך כדי שטייסים יטוסו אלפי קילומטרים במטרה להציל את המדינה? ישראל יושבת פיזית בצומת שבין מזרח למערב, מדברת את שתי השפות, מצד אחד של המזרח התיכון, ומצד שני של המערב וזו הבשורה שלנו לעולם. אבל מה קורה במדינה המיוחדת כל כך הזו? אנשים מתחילים לספר סיפורים, שזה או זה או זה. או יהודית או דמוקרטית, או מתקדמת או מסורתית, ואנחנו אומרים חלאס. כאן לא נוקטים חרמות, אלא בממשלת הסכמות רחבה, כדי שנכיר יותר אחד את השני ולא נדבר בסיסמאות ותבניות. זו הדרך לבודד קיצוניים".
ואיך משלבים את החברות החרדית והערבית?
"אנחנו בית גם לחרדים וגם לערבים שרוצים להשתלב במיינסטרים הישראלי, גם מתוך כבוד לזהות שלהם וגם מתוך רצון להיות חלק מהחובות ומהסיפור הישראלי".
ולצורך זה מקיימת התנועה מפגשי סלון, שאליהם מגיעים מתנחלים, תל־אביבים, חרדים, ערבים ופריפריה ודרוזים, מתוכם נולד דור חדש של מנהיגות במטרה מוצהרת להשפיע על הקואליציה הבאה ולהכניס למוקדי קבלת ההחלטות את הקול של ישראל של 8 באוקטובר. "וזה לא קל. אנחנו חוטפים גם מימין וגם משמאל ויש לי אמפתיה לזה. אנשים רוצים לשייך אותך, האם אתה בכת כן ביבי לא ביבי, האם ימין או שמאל".
את האמפתיה שלו הוא שואב מהבאר האקדמית שאותה חפר במשך שנים רבות, כהיסטוריון חוקר שואה, שבמרכז עבודתו הניסיון להבין את מושג הרשע. מחקר שדרכו הוא מנסה להסביר גם את הזוועות שנחשפנו אליהן, כמו בתיעוד האחרון של הרעבת החטופים.
כחוקר רוע, מה יש לך לומר על כך?
"לצד זה שראינו את החטופים שלנו מורעבים, ראינו לא מעט תמונות של אנשי חמאס שבעים, כלומר - ואני מניח רגע בצד את המצב ההומניטרי של כלל התושבים בעזה - מה זה אומר? שחמאס לא מחזיק בחטופים רק ככלי להשיג הישגים, אלא גם כדי לייצר תהליך של דה־הומניזציה, השפלה, מחיקת הזהות של החטופים במטרה להעביר מסר, שהוא 'אנחנו פה כדי להשפיל ולרמוס אתכם'. הרי רציונלית, הם אמורים להאכיל את החטופים ולא להרעיב אותם, כי הם קלף חשוב בדרישות שלהם, אבל הרציונל של הרשע גדול מהרציונל של המעשים, ומטרתו להראות שהשבויים הם לא בני אדם ושיהודים וישראלים הם בני מוות. חשוב שכל ישראלי יבין את המסר הזה ויבין מול מה אנחנו מתמודדים. וכך גם הפלישה של חמאס ב־7 באוקטובר, היא לא עוד פעולה בשרשרת של סכסוך הדמים בין ישראלים לפלסטינים, אלא מצביעה על טבע הרבה יותר מסוכן שחמאס מייצג, שהמאפיין שלו הוא הרשע המוחלט, והוא זלג למיינסטרים הפלסטיני".
להגדרתו, רשע מוחלט הוא מי שהמוות של האחר מהווה עבורו גאולה, וכשאני שואלת מה לגבי הטרוריסטים היהודים, הוא דוחה מיד את ההשוואה: "הטרוריסטים שפלשו לישראל הגיעו עם התפיסה שמכרו להם, שככל שהם ישמידו יותר ישראלים ויהודים, כך תתקרב הגאולה. אותו הדבר עם איראן, שרוצה להשמיד אותנו רק מפני שאנו ישראלים. ולמה זה רשע מוחלט? כי הוא לא מאפשר לך לחמוק מהגורל שלך. כישראלים חובה עלינו להבין שבמזרח התיכון קיים ציר רשע וישנם רשעים שאיתם אין מה לקוות להסכמים אלא רק למלחמה".
מה תגובתך ל"פרויקט דינה", הדוח שפורסם לא מזמן, שמנתח את האלימות המינית הנוראית של חמאס ב־7 באוקטובר?
"קראתי את הדוח הקשה ובימים שלאחר מכן התקשיתי מאוד לתפקד. כמי שעסק בהיסטוריה מדוברת, אני מוריד את הכובע בפני החוקרות שהבינו את החשיבות של איסוף עדויות ולא הסתפקו בתיעוד רשמי ובמסמכים. המדובר בעבודה היסטורית יוצאת דופן. החוקרות השוו בין שש זירות והוכיחו שב־7 באוקטובר נעשה שימוש באלימות מינית כנשק טקטי במהלך הניסיון של חמאס לבצע רצח עם. החוקרות מצאו שבששת האתרים הללו נמצאו דפוסים דומים של אלימות מינית, שאי־אפשר שתתבצע באופן כל כך אחיד בלי שתהיה מתואמת ומתוכננת מראש. לא אפרט את הזוועות, כי אני נגד גרפיקה של האירוע, אבל כל מי שקורא את הדוח, אין מצב שיחשוב שמי מהמתעללים חשב על המעשים הללו באופן עצמאי. המדובר בתכנון מוקדם ושיטתי", הוא אומר, ומעניק דוגמאות נוספות מההיסטוריה המרה של האנושות שבהן נקטו פולשים דרכי פעולה דומות. כך למשל, בטבח שביצעו היפנים בסינים ב־1937 והשתמשו באלימות מינית באופן שיטתי. במהלך רצח העם ברואנדה, כאשר בני ההוטו השפילו והענישו את נשות הטוטסי, שנתפסו כנשים יפות, ועל ידי כך ייצרו דה־הומניזציה והשפלה.
אז זה רוע טהור, לא עוד אירוע בסכסוך?
"מבחינתי כחוקר רוע, זה לא עוד אירוע בסכסוך, אין כאן קשר לכיבוש. זו אידיאולוגיה שצמחה ומטרתה להשמיד את ישראל ואם נתחבא מאחורי סיפורים של 'זה הכיבוש או זה לא הכיבוש', נחטא להיסטוריה שלנו. כן, אנחנו חייבים לסיים את המלחמה שסיימה את מטרותיה וחייבים להחזיר את החטופים הביתה, אבל אני לא משלה את עצמי, אנחנו נפגוש את חמאס שוב בשנים הקרובות וגם את איראן. אלא אם כן מדינות ערב וישראל יצליחו בדיפלומטיה להקים ציר מזרח־תיכוני מתון שיתגבר על כוחות הרשע האלה".
אז לנצח נאכל חרב.
"מאז קמה הציונות, הפלסטינים עסוקים באיך ליהודים לא תהיה מדינה, במקום שיהיו עסוקים בהקמת המדינה שלהם. לדעתי אם נתעקש שיכירו במדינת ישראל, במדינת היהודים, כלומר יכירו בציונות, ושיוותרו על רעיון השיבה שגולם ב־7 באוקטובר, ייתכן שברגע שיקום מנהיג פלסטיני שיכריז שהוא מפסיק את מלחמת 120 השנים מול ישראל, יהיה על מה לדבר. הרי הכוונה האמיתית של חמאס ב־7 באוקטובר הייתה שחיזבאללה והמיליציות השיעיות יצטרפו למתקפה, ויחד עם טילים מאיראן היינו סופגים עשרות אלפי הרוגים. ולכן תפיסת שקט ייענה בשקט נגמרה. כל מי שיגיד לנו שהוא רוצה להשמיד אותנו, ניזום מולו מלחמה בשטח שלו. מצד שני, כחלק מאותו ציר מתון שעלינו להקים, ישראל חייבת לשפר את תנאי המחיה של כל פלסטיני שרוצה לחיות איתנו בשלום", מדגיש הלר.
