אל תוך הוואקום של המערכות המדינתיות נכנסות כבר כמה שנים הרשויות המקומיות. הן מציעות פתרונות שמותאמים לתושבים ולמעשה יוצרות מסלול עוקף משרדים. זה נכון בחינוך, בתחבורה, ברווחה ועוד. כך בחלק מערי המרכז מופעלת תחבורה ציבורית בשבת למרכזי הקניות ולחופים למרות הסטטוס קוו, מערכות חינוך עירוניות מתוות מדיניות בנוגע לתכנים, ואפילו אחרי פגיעת טילים איראניים היו עיריות, כמו בת-ים, שביקשו לנהל את אתגר הבינוי בעצמן.
לרגל עונת החתונות שמגיעה לשיאה בקיץ, סקר מקיף של מכון שלום הרטמן מגלה כי רוב גדול מהציבור מצפה מהרשויות המקומיות להיות אקטיביות גם בתחום הזה ולהעניק שירותי נישואים, כולל שירותים לזוגות שבוחרים להינשא מחוץ לרבנות.
87% מהחילונים, 67% מהמסורתיים, ואפילו 51% מהדתיים תומכים בסיוע עירוני בעריכת הסכמי קדם-נישואים למניעת סרבנות גט, 87% מהחילונים ו-51% מהמסורתיים תומכים בכך שהעירייה תציע טקסי נישואים לזוגות שנישאו בחתונה אזרחית, ו-92% מהחילונים ו-59% מהמסורתיים תומכים במתן הטבות עירוניות לזוגות שנישאו מחוץ לרבנות אל מול 68% מהמגזר הדתי המתנגד לכך.
בעשר רשויות ניתן כבר היום לבצע מרשם זוגי. זו אופציה לזוגות שאינם נשואים המאפשרת להכיר בזוגיות ברמה המוניציפלית לצורך מתן הטבות וזכויות עירוניות, למשל הנחה בחניה, הכרה בתא משפחתי לעניין רישום לצהרונים, חוגים וקייטנות, הנחות בבריכה העירונית ועוד.
רוב הרשויות המאפשרות מרשם זוגי מזוהות כליברליות, ואכן אופי הערים גם מכתיב את היקף התמיכה בשירותים עירוניים בתחום הנישואים: בערים החילוניות יותר (תל-אביב, רמת-גן, גבעתיים, הוד-השרון) נרשמת תמיכה גורפת של 74-82% מהתושבים. בערים המעורבות (הרצליה, חיפה, כפר-סבא, מודיעין) התמיכה מתונה יותר ועומדת על 60-76%. בערים עם אוכלוסייה מסורתית יותר (אשדוד, באר-שבע, חולון) התמיכה נמוכה יותר אך עדיין משמעותית - 47-68%.
"בזמן שבקואליציה מקדמים חוקים למתן עוד סמכויות לבתי הדין הרבניים, הציבור היהודי משקף שיש קונצנזוס שהשלטון המקומי הוא הכתובת", אומר תני פרנק, מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן. "מה שנכון לנישואים נכון לתחום יהדות ומדינה בכלל: יש צורך בביזור סמכויות לרשויות המקומיות, שבחלקן כבר מתחילות לטפל גם בתפוח האדמה הלוהט הזה".
מענה עירוני לסוגיות ליבה הוא ברכה גדולה בחברה מרובת מחלוקות וגוונים, אבל גם בכלי הזה צריך להשתמש בשום שכל. אם כל המענים יגיעו מהעיר ולא מהמדינה, הפערים רק יעמיקו, ואיתם הקיטוב וההתכנסות של כל קהילה לתוך עצמה. המענה העירוני הוא כדאי, אבל לא מספיק. בסוף – אין תחליף למדיניות ממשלתית.
