אב ובנו עומדים ברחבת המסדרים ועל כתפיהם אלונקה. ברקע – הכותל המערבי. זו נראית כמו עוד השבעה צה"לית סטנדרטית. מבט שני מלמד שהחייל חרדי: כיפה שחורה גדולה, זקן ופאות מאחורי האוזניים ופאצ' של משיח על האפוד. והאב? על החולצה הלבנה המכופתרת, שמכירה בעיקר את אור הפלורוסנט של הישיבה, מונחת טי-שירט בצבע ירוק זית. סמל חטיבת חשמונאים מתנוסס בגאון. הוא שם, עם בנו, בגאווה ותפילה. יחד הם סוחבים אלונקה שהיא מזמן לא עוד מטפורה, ומלמדים מה הכוח של דמיון חברתי ופוליטי. בזמן שחברת הכנסת גלית דיסטל עבדה בכנסת בשביל לצופף עוד קצת את השורות בחברה החרדית שמתנגדת לגיוס, אב ובנו – עם נשק ופיאות – מבקשים להכניס אוויר ואור. בגופם הם מסמלים את השינוי. ספרא וסייפא. חשמונאים ולא מתייוונים.
המחזור השני של חטיבת חשמונאים הושבע השבוע, ולא כל התמונות יפות. יש חיילים שהגיעו לבד, יש מי שמשפחתם וקהילתם הפנו להם עורף. אבל אלו הם החלוצים המודרניים. מי שמבקשים להיות חלק מהרקמה הישראלית למרות ועל אף. מי שמוכיחים שצבא ואמונה דתית אדוקה אינם דרכים סותרות. את הפלא הזה צריך לטפח, את הצעירים הללו – להפוך לדוגמה ומופת. השותפות הזו בוודאי תזמן לא מעט תסכולים לשני הצדדים ולכן זו תמונה חשובה במיוחד. כשיגיעו המשברים, על כולנו לזכור את המטרה הגדולה. שותפות אמת. להיות יחד תחת האלונקה.
