היסטוריה של ממש, וסוף-סוף רוחות של שלום, בחסות אמריקאית: לא כאן, כי אם בקווקז.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הבטיח במערכת הבחירות שלו לסיים תוך חודשים ספורים את המלחמות המשתוללות בעולם, ובראשן את המלחמות באוקראינה ובעזה. עד כה הוא הצליח להביא רק לסיומו של העימות המינורי שהתחולל לאחרונה בין קמבודיה לתאילנד. אולם בסוף השבוע טראמפ השיג סוף-סוף הסכם באמת היסטורי — בין ארמניה לאזרבייג'ן, שתי מדינות שנמצאות בסכסוך עקוב מדם כבר 37 שנה. הטקס בבית הלבן היה מסוג האירועים שמעוררים שמחה ותקווה, ומספיק היה לשמוע את ההצהרות של הנשיא טראמפ ואורחיו, הנשיא האזרי אילהם אלייב וראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן, כדי להבין זאת. טראמפ היה נבון מספיק בחודשים האחרונים למנף את המו"מ הישיר ביניהם לטובתו ולפרוס עליו את חסותו. הצדדים למעשה ניהלו ביניהם מו"מ ישיר זה תקופה ארוכה, ללא מתווכים. למעשה, מאז המלחמה האחרונה ביניהן ב-2023 — שבה כבשה אזרבייג'ן את חבל המחלוקת נגורנו-קרבאך — קיימו המדינות משא ומתן.
1 צפייה בגלריה
("פותחים פרק של שגשוג וביטחון". מימין: פשיניאן, טראמפ ואלייב, המנצח הגדול | צילום: Andrew Harnik/Getty Images)
הנשיא טראמפ הצהיר בדבריו שמנהיגי המדינות חתמו על הסכם שלום שיביא להפסקת הלחימה בין המדינות "לתמיד", אף שלדברי "רויטרס" הוא מוגדר עדיין בידי המדינות כהסכם מסגרת, ולא סופי. בהצהרה משותפת בבית הלבן, עם שני המנהיגים לצידו, ציין טראמפ: "הן נלחמו במשך יותר מ-35 שנה בסכסוך מר שהביא לסבל עצום. עם ההסכם הזה, סוף-סוף הצלחנו לעשות שלום". ראש ממשלת ארמניה פשיניאן הודה לטראמפ ואמר: "אנחנו פותחים פרק של שלום, שגשוג, ביטחון ושיתוף פעולה כלכלי בדרום הקווקז". הנשיא אלייב אמר: "נהפוך את הדף של עימותים קשים ושפיכות דמים, ונספק עתיד מזהיר ובטוח לילדינו".
בנוסף הודיע טראמפ על הקמת "דרך טראמפ לשלום", שתעבור בשטח ארמניה ותחבר בין אזרבייג'ן למובלעת שלה נחצ'יבאן, שגם גובלת בטורקיה. אחת הנקודות החשובות ביותר בהסכם היא העובדה שארה"ב תקבל ל-99 שנה את הזכות להפעיל את מסדרון התעבורה החשוב הזה, ולמעשה תהיה הגוף שיפעיל ויפקח על מסוף מעבר הסחורות. האירוע הזה כולו, וכמובן ההסכם עצמו, מהווים סנוקרת בפרצופו של הנשיא פוטין, ופגיעה משפילה במעמדה האזורי של רוסיה בכל דרום הקווקז. הסכם השלום הזה הושג לאחר חודשים של מו"מ ישיר בין באקו לירוואן, שלא רצו ולא איפשרו שום מעורבות רוסית. כל זה לא יכול היה כלל לעלות על הדעת עד לפני שלוש שנים וחצי, תחילת המלחמה באוקראינה. לפני כן רוסיה הייתה תמיד הגורם המאזן לכאורה, שאץ רץ לתווך בכל התפרצות אלימה בין שתי המדינות - וגזרה בסוף קופון נאה.
כך למשל הרוסים מכרו במשך שנים ארוכות מערכות נשק לשני הצדדים, והן השתמשו בהן זו נגד זו, עד שהמתווכת, רוסיה כמובן, עצרה את ההסלמה. העובדה שרוסיה לחלוטין מחוץ לתמונה, בהסכם שנעשה בחצרה האחורית, ועוד דוחף את שתי המדינות לזרועות ארה"ב - היא תבוסה אסטרטגית של ממש עבור פוטין והאינטרס הרוסי.
בנוסף לטראמפ, המנצח הגדול של ההסכם הוא הנשיא האזרי אלייב, ולצידו טורקיה. מנגד, לרה"מ הארמני פשיניאן יש אומץ רב, אבל בבית פנימה לא כולם מרוצים מההסכם ומהוויתורים של מנהיגם, ובראשם ויתור בפועל על כל אחיזה בחבל נגורנו-קראבאך, שאזרבייג'ן הצליחה להשתלט עליו בפועל לפני שנתיים, ולגרש ממנו את תושביו הארמנים.
ובתוך כך, בסוף השבוע הכריז טראמפ כי ייפגש עם הנשיא פוטין לראשונה בכהונתו הנוכחית — ביום שישי הקרוב באלסקה. הנשיא זלנסקי שפך מים צוננים, שלא לומר קרים מאוד, על ההתלהבות של הנשיא טראמפ לגבי הסכם אפשרי והקפאת המלחמה, על בסיס התוכנית שפרטיה פורסמו בין השאר ב"בלומברג". לפי התוכנית שפורסמה, אוקראינה תוותר על שטחים נוספים לרוסים, כאלה שלא נכבשו כלל על ידיה. זלנסקי הגיב ואמר: "האוקראינים לא יעניקו את אדמתם במתנה לכובשים". אמש דווח ברשת CBS שזלנסקי עשוי להגיע לפסגת אלסקה, אך לדבר לא ניתן אישור וספק אם הרוסים יסכימו לכך.
אך הסכמת טראמפ לקיים את הפסגה דווקא באלסקה, דהיינו בשטחה הריבוני של ארה"ב, ולא למשל במדינה שלישית דוגמת טורקיה או שווייץ, היא במקרה זה דווקא ניצחון לפוטין, והוכחה כמה האחרון מצליח לשכנע את טראמפ בנראטיב הרוסי. טראמפ עושה הרבה כבוד לפוטין למרות שהאחרון בעצם לא הסכים לערוך שום ויתור בסוגיה האוקראינית, אלא רק להקפיא את המצב במלחמה, לכאורה. נראה שטראמפ להוט להראות הישג כלשהו בזירה האוקראינית. לפוטין מנגד חשוב לייצר תחושה שהוא וטראמפ, שני מנהיגי המעצמות הגדולות, לכאורה, "סוגרים עניין" מעל לראשן של אוקראינה ואירופה. וטראמפ זורם עם זה. פלא שזלנסקי מאוכזב?
