"במשך 20 שנה עסקתי בשילובן של נשים דתיות בשירות צבאי במסגרת תנועת 'אלומה', ומבחינתי זהו פרויקט חיי" – כך אומרת יפעת סלע (52), תושבת מודיעין, אמא לארבעה ("אני אוטוטו סבתא", היא מודיעה בגאווה), שזה שנתיים וחצי מכהנת כיושבת ראש תנועת הנשים הציוניות-דתיות "אמונה", שהיא למעשה התנועה הדתית-לאומית הגדולה בישראל. ובעיניה של סלע קיים בהחלט גשר המחבר בין שני הארגונים הללו.
"כשהייתי ב'אלומה' סייעתי לנשים דתיות להתגייס לצבא, להשתלב בחברה הישראלית, להתנסות בחוויות מקצועיות שהשירות מאפשר אותן, כי צה"ל הוא השלב הראשון של צעירים בשוק התעסוקה ולא סתם רוצים את בוגריו בכל החברות המובילות בארץ ובעולם", היא מצהירה, "זה לא רק בגלל הניסיון בסייבר ב-8200, זו גם היכולת של הצעירות והצעירים בוגרי צה"ל להיות פעלתנים בגיל צעיר, להסתדר בקבוצה ועם מפקדים, לעמוד ביעדים ומשימות".
לדבריה, "שיעור הנשים הדתיות שהולכות היום לקצונה הוא גבוה. הן חדורות בתחושת שליחות עמוקה וברצון לעשות יותר, ואני רוצה להמשיך את הרצון הזה גם בשוק התעסוקה ולראות יותר נשים במועצות מקומיות, בדירקטוריונים, בראשות חברות, בשירות הציבורי ועוד".
אז אחרי שעסקה שנים בגיוסן לצה"ל, כיושבת ראש "אמונה" סלע חנכה תוכנית למנהיגות נשית שבמסגרתה צעירות דתיות-לאומיות זוכות להכשרה המקצועית הנדרשת כדי להשתלב בעמדות מפתח בשוק העבודה ובפורומים של קבלת ההחלטות. "אני רוצה שגם נשים דתיות-לאומיות יהיו בציבוריות הישראלית ליד כל שולחן שבו משרטטים את המחר ומחליטים החלטות לגבי החיים שלנו. ולכן, כתנועה חברתית, 'אמונה' פועלת בזירה המקומית מקריית-שמונה ועד לאשקלון באמצעות תוכנית 'ראשונות – מובילות ומשפיעות', תוכנית ארצית למנהיגות נשית דתית-לאומית", היא אומרת.
כ-400 נשים בכירות ומומחיות בתחומן מהמגזר העסקי והציבורי – רופאות, נשות פיננסים, עובדות מוניציפליות, נשות עסקים ועוד – כבר עלו על מה שסלע מכנה "ספינת הדגל של 'אמונה'". הן עוברות שם תהליך קבוצתי, מסע של שמונה ימים להרחבת פרספקטיבות ולהיכרות מעמיקה יותר עם החברה הישראלית, במטרה לחדד את יכולת ההשפעה שלהן.
"הנשים יוצאות להכיר מקרוב יוזמות של נשים ברחבי הארץ, להיפגש עם חוליות חלשות בחברה, להכיר את הפריפריה, לחוות נטוורקינג של נשים ולהתנסות בהשפעותיו. לגברים יש את זה במילואים או בישיבה. אצלנו, הנשים הדתיות-לאומיות, העיסוקים הם יותר בתוך הבית", היא אומרת ומצטטת את הרבנית שרה הרצוג, שלפני 90 שנה יסדה את "נשות המזרחי", התנועה שממנה נולדה "אמונה", וכבר אז אמרה: "מקצוע, עצמאות כלכלית, השכלה רחבה – הם צורך השעה של האישה בישראל, ואין בהם כדי לסתור את 'כבודה בת מלך פנימה'".
כדי לדחוף את קידומן של נשים לעמדות השפעה חברו ארגוני הנשים "ויצו" ו"נעמת" ותנועת "אמונה", ויחד עם שדולת הנשים ו"פורום דבורה" הגישו בג"ץ שקובע שהמדינה חייבת להוכיח ייצוג הולם של נשים בתפקידי מנכ"ליות של משרדי ממשלה, וכן בשלטון המקומי. "אנחנו משלבות ידיים ושותפות למטרות שחשובות לקידום כלל הנשים במדינת ישראל, וזה משהו שכדאי לשים לב אליו וללמוד ממנו", מודיעה סלע.
אבל לצד זאת, איך גורמים לייצוג גבוה יותר של נשים בציבוריות הדתית? כחברות במפלגות דתיות? בשילובן במועצות מקומיות של ערים דתיות?
"נכון. האתגר הוא שבייצוג בציבוריות לא יהיו רק בני הציונות הדתית, אלא גם עוד עליזה לביא, תהילה פרידמן, שרה שטרן קטן ושולי מועלם-רפאלי".
אני רוצה לציין את עשייתה הבולטת בימים אלה של שבות רענן, שפועלת בנחישות בנושאי זכויות המילואימניקים וחוק הגיוס.
"שבות רענן, שהשתתפה באחת מתוכניות המנהיגות שלנו, היא בעיניי דוגמה לאישה הדתית-לאומית. אני קוראת לה 'ז'אן דארק' הישראלית ומאוד גאה בה. שבות מבינה את התפקיד הלאומי שלנו בארץ ונאבקת יומיום על חובת השירות בצה"ל, שאנחנו רואים בה ובשירות הלאומי זכות גדולה. אני שמחה שיש לנו פנים צעירות ורבות של נשים שמביאות את מלוא הקונפליקט של האישה הדתית-לאומית בישראל, ושבות בהחלט מבטאת את המורכבות הזו".
תארי את המורכבות הזאת מנקודת המבט שלכן.
"זו מורכבות שאנחנו מחזיקות כל הזמן. אנחנו גם מנהלות משפחות ברוכות ילדים וגם קריירות תובעניות. אנחנו מחזיקות מורכבות בין מסורת לקדמה, בין דת לפמיניזם, בין דמוקרטיה ליהדות, ומתעקשות על גם וגם. החזקת המורכבות הזו היא שנותנת לנו קול ייחודי שהחברה הישראלית זקוקה לו, כדי לצאת ממלכודת ה'או-או'. אנחנו מראות ומוכיחות שאפשר גם וגם".
יש עוד מורכבות שהציבור שלכן מחזיק - הפער בינו לבין נבחרי הציבור שלו שיושבים בקואליציה.
"יש נשים שמזדהות עם חילי טרופר ואלעזר שטרן, ויש כאלה שמזדהות עם אורית סטרוק ובצלאל סמוטריץ', אבל פוליטיקה זה לא נושא שאני עוסקת בו ועולה על שולחני".
איך גורמים לחרדים לאמץ את הלך הרוח של הציונות הדתית, שדוגלת בעבודה ושירות צבאי?
"אנחנו אכן מאמינים בתורה ובעבודה, אבל אני רוצה להזכיר שגם הקיף הגיוס של בנות הציונות הדתית, שעומד היום על 38 אחוזים, לא זינק בשנה אחת. אני מבינה את זה שהשינוי שנדרש מאיים על החברה החרדית. זה באמת שינוי משמעותי של אורחות חיים, שינוי של התפיסה שלהם את הדת והקהילה והחברה והמסורת. ועדיין, למרות הכל, חובה על כל אזרח במדינה לשרת תמיד. ודאי שחובה לשרת בתקופה כזו שבה אין לנו ברירה, והמבנה הדמוגרפי של האזור שבו אנחנו חיים מספר לנו שגם בעתיד לא תהיה לנו ברירה. ולכן אני מזכירה לכל חרדי וחרדי שאנחנו נמצאים עכשיו במלחמת מצווה, וזו חובה שהיא זכות לשרת עכשיו בצבא. כנאמר במשנה במסכת סוטה ח': 'במלחמת מצווה, הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה'", אומרת סלע.
