יכול להיות שאחרי 40 שנה הגיע הזמן ששלום חנוך יעדכן קצת את הטקסט של "מחכים למשיח". ולא כי אחד השירים הכי טובים שלו אינו עומד במבחן הזמן, או משום שהביצוע שלו שלשום (מוצ"ש) באמפיפארק רעננה, בחגיגות ה-40 לאלבום, לא היה חד, אלא מפני שהשתנו כאן כמה דברים מאז שהשיר והאלבום ההם יצאו ב-1985. בכמעט שנתיים האחרונות אנחנו ממתינים ללא מעט מהלכים, שבדומה לגיבור השיר שכולם מחכים לו, אינם נראים באופק. ואולי חנוך לא צריך לגעת בשיר: המילים שהוא כתב אז – ובעיקר תחושות הייאוש שהשיר מייצר אצל המאזין – עדיין רלוונטיות.
הצעקה של חנוך נשמעה לאורך כל הערב. גם רגע לפני גיל 79, המוזיקאי יודע להציג איזון נכון בין מה שהקהל מצפה לקבל, לבין מה שחשוב לו להגיד, וזאת על אף שהוא בקושי דיבר בין השירים. האלבום שנוצר בזמנו בתקציב מינימלי, זכה לחיים חדשים עם במה גדולה, סאונד עצום ונקי, להקה מגובשת, רביעיית כלי קשת וחטיבת כלי נשיפה. התרגום הבימתי החדש לשירים הישנים שיצרו שני מנהלי המופע, משה לוי ולואי להב, היה מעשיר, כמו גם זמרי הליווי.
ומכיוון שכנראה אי-אפשר לקיים הופעת פארק בישראל בלי להזמין אורחים, חנוך לא היה לבד: טונה, אביב גפן ואורית שחף מהיהודים היו איתו. הביצועים שלהם לא באמת סיפקו ערך מוסף, אבל הם הרימו לכוכב הערב וגם סיפקו לו כמה רגעי מנוחה ונחת.
לאורך הערב הארוך והמהנה חזר חנוך והתגלה בגדולתו. הוא בהחלט השתנה לנו. רואים עליו את השנים וגם שומעים אותן בקולו. אבל לאחר פתיחה מעט מהוססת וככל שהערב התקדם, גם ההופעה תפסה הילוך וקצב נכונים. משיח לא בא שלשום לרעננה, אבל נביא הזעם של הרוק הישראלי הוכיח שעדיין יש לו מה לתת לקהל. למשך שעתיים וחצי הרגיש אמפי מלא שעל אף שהמדינה עברה תאונה חזיתית, והיא חייבת להיכנס לשיפוץ כללי, אולי יש גם קצת תקווה. כי כמו שחנוך שר: תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר. ואולי נזכה שהתיקון יגיע עוד בגלגול הזה.
• הביקורת המלאה – בערוץ התרבות של ynet
