כשהגעתי לנטפים הייתי בטוח שטפטפת - זה צינור עם חורים", אומר גבי מיודובניק, מנכ"ל נטפים שהחל לעבוד בחברה לפני 22 שנה ובארבע השנים האחרונות משמש כמנכ"ל שלה. הוא לא היחיד שחושב כך, אלא ש"בחור בצינור" מורכב מעין בורג שאורכו לא יותר מ-3 ס"מ שהמוח של נטפים ופטנטים רבים מצויים בו, הוא זה שדואג לוויסות לחץ המים הגבוה שזורם בצינור - לטיפות. היתרון המובהק: חיסכון בכמות המים להשקיה. ואם כבר אז גם סינון המים מחלקיקים שעלולים לסתום את הטפטפת ושימוש כמערכת דישון. לכן כששואלים את AI או ויקיפדיה, מה הן ההמצאות שתרמה ישראל לעולם, בשלישייה הפותחת ניצבים: ווייז - מערכת הנייווט הדיגטלית לנהג, נטפים, שהביאה לעולם את שיטת ההשקיה בטפטוף, והדיסק און קי.
נטפים חוגגת בימים אלה 60 שנה להיווסדה והכל החל ממצוקת המים בנגב, ממנה סבל קיבוץ חצרים שהיה אז בתחילת דרכו ורצה לעסוק בחקלאות. מהנדס מים בשם שמחה בלאס הציע לקיבוץ המצאה שהוא ובנו ישעיהו פיתחו - מערכת להשקיה בטפטוף. בשנת 1965 חתם הקיבוץ עם בלאס על הקמת חברה משותפת ומפעל קטנטן נפתח בנגרייה הישנה של הקיבוץ. מזכיר הקיבוץ דאז, אורי ורבר, מונה למנכ"ל הראשון. לימים, רכש הקיבוץ את חלקו של הממציא והשאר היסטוריה.
3 צפייה בגלריה
(מיודובניק. "כשהגעתי לחברה הייתי בטוח שטפטפת זה צינור עם חורים" | צילום: אלעד גרשגורן)
נטפים שומרת כל השנים על מעמדה כמובילה עולמית בתחום הטפטפות. תרם לכך הגילוי שהטפטפת לא רק גורמת לחיסכון במים אלא למהפכה אמיתית בתחום: "ההשקיה המדייקת" גורמת להגדלה משמעותית של היבולים. "הצינור עם החור" הפך את חצרים לאחד הקיבוצים העשירים בארץ. יותר מ-1 מיליארד שקל קיבל הקיבוץ עבור מכירת שליש מאחזקותיו לגופים בינלאומיים (חצרים מחזיק כיום ב-20% מהמניות).
אותם גופים חשקו בשנת 2006 בבעלות על המפעל המוביל בעולם בתחומו - מפעל עם מחזור מכירות של למעלה מ-1 מיליארד דולר בשנה, 20 מפעלים ברחבי העולם מתוכם שלושה בישראל - בחצרים, מגל ויפתח. בסך הכל מועסקים בנטפים כיום 5,000 עובדים.
בשנת 2017 קונצרן מקסיקני בשם מקסיכם, (אורביה), שעוסק בין השאר בייצור צינורות, רכש 80% מנטפים תמורת 1.5 מיליארד דולר, מתוכם שולמו 241 מיליון דולר לקיבוץ חצרים והיתרה למוכרת - קרן זרה בשם פרימרה שרכשה ב-2011 את השליטה בנטפים בעבור 850 מיליון דולר. את המכירה הראשונה ביצעה נטפים ב-2006, אז מכרה 30% ממניותיה לקרן מרקסטון וקרן השקעות ישראלית - טנא בעבור 55 מיליון דולר.
אקזיט וקורונה
מיודובניק, רו"ח חשבון בהשכלתו, תושב מודיעין, נשוי ואב לשלושה, למד באוניברסיטת תל-אביב חשבונאות ונקלט בפירמת רו"ח "סומך חייקין" ממשרדי ראיית החשבון המובילים במדינה. חמש שנים אחרי הוא העדיף לצאת לשוק.
בשנת 2003 חיפשו בנטפים מנהל כספים לאזור אמריקה הלטינית, כשהתנאי היה דובר ספרדית. מיודובניק, שעלה לארץ בגיל שש מארגנטינה, ניצל את העובדה שזו שפת האם שלו, הציע מועמדות והתקבל. בהמשך מונה לנהל את הפעילות העסקית של האזור ולאחר ארבע שנים יצא עם המשפחה לרילוקיישן במקסיקו, שם ניהל את חברת הבת של נטפים שחלשה על מרכז אמריקה. "כשחזרתי לארץ הצטרפתי לראשונה להנהלה, כסמנכ"ל יבשת אמריקה", הוא מספר, "ב-2018 כשהחברה המקסיקנית קנתה 80% מנטפים עברנו שוב למקסיקו לשנה כדי לעשות את האינטגרציה בין שתי החברות. ב-2020 חצי שנה לאחר שחזרנו התמניתי למנכ"ל - בדיוק ביום שפרצה הקורונה.
"חזרתי בדיוק מנסיעת עסקים בארה"ב ואת היום הראשון שלי כמנכ"ל עברתי בבידוד. זו הייתה 'טבילת אש' מיוחדת - לנהל פתאום 20 מפעלים ברחבי העולם ופעילות ב-40 מדינות, כאשר כל יום מדינה אחרת מכריזה על הנחיות חדשות שאינן ברורות", הוא נזכר.
חזון שדות האורז
לכבוד חגיגות ה-60 לחברה הגיע בשבוע שעבר לחצרים נשיא המדינה יצחק הרצוג, ביקר במפעל והופתע לגלות בארכיון תמונה של אביו – הנשיא לשעבר חיים הרצוג מלפני 40 שנה (1986) כשביקר בדוכן של נטפים בתערוכת אגריטק.
העולם סובל מפגעי אקלים מתגברים, גם בישראל הוכרזה בצורת ולמרות זאת, רק 1.5% עד 2% מהחקלאות העולמית מושקת בטפטוף. למה?
"משאבי המים מוגבלים, אין יותר מים בעולם ואין יותר אדמה שאפשר לגדל בה. מצד שני האוכלוסייה בעולם גדלה ועימה כמות המזון. אנחנו נצטרך בערך 60% עד 70% יותר מזון בשנת 2050 לעומת 2020. והשאלה איך מייצרים את המזון הזה. על פי הנתונים, רק רבע מהשדות החקלאיים בעולם מושקים, כל השאר עדיין מסתמכים על גשם. מתוך 25% שמושקים, 75% אחוז משתמשים בשיטת הצפה (כמו שדות אורז באסיה), 17-18% בממטרות ורק 6-7% בטפטוף. המשמעות היא שרק 1.5% עד 2% מהחקלאות העולמית משתמשת בטפטוף. זה עניין של עלות. החקלאי צריך להשקיע היום ברכישת מערכת שאת פירותיה יקטוף בעתיד. אנחנו מנסים לגרום למדינות לעזור לחקלאים בסבסוד רכש מערכת השקיה בטפטוף, גם החקלאי מרוויח יותר וגם המדינה באופן שהשימוש במים חסכוני יותר וחל גידול בכמות המזון שלה.
"בשנים האחרונות כדי להרחיב את השימוש בטפטפות חדרנו לגידולים חדשים כמו קנה סוכר, כיום הגידול הכי גדול שלנו, אבל לפני 20 שנה כמעט לא השקו קנה סוכר בטפטוף ואילו כיום משתמשים בכך גם מגדלי תירס, סויה, כותנה ונכנסנו אפילו לשדות האורז, שם יש לטפטפות יתרון כפול - לא רק חיסכון במים אלא גם הפחתת פליטת מתאן. כשאורז גדל במים הוא פולט מתאן בכמות השווה לכל תעשיית התעופה העולמית. החזון - שעוד רחוק - הוא שגם נופי שדות האורז המוצפים במים, ייעלמו לטובת הטפטפות".
מה מצב הטפטוף בישראל לעומת העולם?
"80% עד 90% מהחקלאות הישראלית משתמשת בטפטוף. הסיבה: בישראל חקלאים משלמים ביוקר על מים להשקיה. בעוד שברוב העולם החקלאי לא משלם עבורם ולכן אין לו מוטיבציה לחסוך. אנחנו בונים על כך שכשאין יותר משאבי מים או אדמה, אז הפתרון היחיד הוא יעילות – מעבר מהשקיה בהצפה לטפטוף, שמאפשר להשקות הרבה יותר שטחים באותם מים.
"משבר האקלים מחריף את הבעיה. בשנים האחרונות רואים תופעות קיצוניות - בצורות במקומות שלא הכירו אותן, שיטפונות קיצוניים. אזורים שלפני עשר שנים סמכו על גשם, היום באים לנטפים ומבקשים פתרונות. המונסונים בהודו מגיעים חודש מוקדם ומשבשים את כל מערך החקלאות. אנחנו לא רואים קיטון בשטח גידול ובחקלאות בכלל, אבל הבעיה שזה לא בקצב גידול מספיק לגידול באוכלוסייה".
"רגע, יש אזעקה"
"יש לנו סיפורי הצלחה מרשימים", ממשיך מיודובניק ומציג לדוגמה את גידולי הקקאו. "חקלאי ממוצע במערב אפריקה מייצר חצי טון קקאו לשנה ל-10 דונם. עם טפטוף הוא מייצר 3 טון, פי שישה!. חברות השוקולד כמו "נסטלה" מתחילות להבין שהן חייבות לעזור לחקלאים להשקיע בטכנולוגיה כדי להבטיח אספקת חומר גלם. בקפה בברזיל המצב דומה. יש קואופרטיב ענק שקונה פולים מאלפי חקלאים ומשתף פעולה איתנו. המעבר לטפטוף מגדיל להם את התפוקה והקואופרטיב מרוויח יותר. אותו דבר עם תפוחי אדמה באירופה וגידולים רבים אחרים. גם שיטת קיזוז פליטת פחמן, מאיצה מעבר לטפטפות: יש לנו שיתופי פעולה מפתיעים עם ענקיות הטכנולוגיה כמו גוגל, מיקרוסופט ואמזון. בדאטה סנטר החברות הללו מקימות מרכזי נתונים ענקיים וצריכות להראות שהן חוסכות במים, אז הן מסבסדות את המעבר מהצפה לטפטוף עבור חקלאים וכך 'מקזזות' את צריכת המים שלהם על ידי השקעה ברחבי העולם - בפרויקטים שחוסכים.
"באיטליה למשל, העברנו מגדלי אורז מהצפה לטפטוף, מה שחוסך טונות של פחמן. החקלאי מקבל כסף מהחברות הגדולות עבור החיסכון ומשתמש בו להשקעה במערכת. יש לנו פרויקטים דומים עם קיזוז מים גם בקליפורניה".
נתקלתם בקושי להתנהל מול הבעלים של החברה המקסיקנית ומול לקוחות בחו"ל בתקופה הזאת שישראל לא פופולרית בעולם?
"החברה המקסיקנית שקנתה את נטפים היא חברה תעשייתית גלובלית עם חזון של advance world the around life. נטפים מהווה כ-15% מהפעילות שלה. יש להם גם עסקי PVC צינורות למים עירוניים ותשתיות תקשורת. המטה שלה בבוסטון, היו"ר במקסיקו והמנכ"ל אמריקאי. הבעלים לא מתערבים בניהול השוטף, הם תומכים, מאשרים תוכניות השקעה גדולות, ביומיום אני וההנהלה של נטפים מנהלים את העסק. ישיבות דירקטוריון מתקיימות בעיקר בזום ורק פעם בשנה מתקיים דירקטוריון פיזי. מאז פרוץ המלחמה, הדירקטורים לא הגיעו לישראל, רק לאחרונה שגריר סין ביקר בנטפים, למרות היחסים המתוחים בין שתי המדינות. זה מראה שגם מדינות שלא מדברות טוב על ישראל, מבינות את הערך של שיתוף הפעולה בחקלאות.
"במלחמה הבעלים לגמרי תמכו בנו והתפעלו מהחוסן הישראלי ומהיכולת שלנו להמשיך לעבוד ולספק ללקוחות את המוצרים. הם לא הבינו איך באמצע ישיבה בזום העובד הישראלי אומר 'רגע, יש אזעקה', נעלם ל-5 דקות וחוזר כאילו כלום לא קרה. המפעל שלנו בקיבוץ יפתח בגבול לבנון, המשיך לעבוד כמעט כל המלחמה, למעט יומיים, פעם אחת כשהייתה שריפה שהתקרבה למפעל והעובדים יצאו לעזור בכיבוי ופעם נוספת כשהיה חשש מחדירת מחבלים. לפעמים המפעל עבד ב-70-80% תפוקה, אבל עבד. גם אצל הלקוחות לא הרגשנו שינוי כי רוב הלקוחות שלנו הם חקלאים שעובדים מול חברות הבנות המקומיות שלנו, עם עובדים מקומיים, ולכן ההשפעה הייתה מינימלית".
נטפים לקחה חלק גם בסיוע לקהילה ונרתמה לעזרת העוטף. "הגדרנו יום בשבוע שכל עובד יכול להתנדב - שיפצנו גינות בקיבוצים שפונו ומאות עובדים יצאו לעזור לחקלאים בקטיף. זה נתן לעובדים בוסט אנרגיה מטורף".
התחרות מול הסינים
הסינים מתחרים בנטפים במחירים זולים יותר, ולמרות זאת החברה הישראלית עדיין שומרת על מובילות עולמית. "הקושי בלהעתיק אותנו הוא בדיוק", מסביר מיודובניק. "התבניות שלנו כל כך מדויקות שהסינים לא מצליחים להעתיק אותנו אחד לאחד. יש לסינים טפטפות לא רעות, אבל ההבדל הוא באיכות - הטפטפות שלנו יחזיקו 15 שנה, של המתחרים אולי 10. הדיוק שלהם בהשקיה יהיה 90% במקום 100%. לאורך השנים הצלחנו לשמר את המותג, כך שלקוחות מוכנים לשלם יותר עבור האיכות. יש לנו למעלה מ-400 פטנטים רשומים. הסינים הם לא המתחרים היחידים, קמו לנו מתחרים בכל העולם, אבל נטפים היא המובילה העולמית עם 25-30% מהשוק. המתחרה העיקרית היא Rivulis (שילוב של פלסטרו הישראלית וג'יין ההודית) עם כ-700 מיליון דולר מכירות, בעוד שנטפים מוכרת בלמעלה ממיליארד דולר בשנה. היתרון שלנו הוא שקמנו לפני 60 שנה והבאנו ראשונים לעולם את פתרון ההשקיה בטפטוף. הפטנט המרכזי שהקפיץ את נטפים מעל המתחרים הוא הדיאפרגמה מסיליקון שנמצאת בתוך הטפטפת. היא מווסתת את הלחץ באופן אוטומטי - אם יש הר וגידולים למעלה ולמטה, הלחץ בצינור שונה בגלל הטופוגרפיה, אבל הדיאפרגמה מבטיחה שכל הצמחים יקבלו אותה כמות מים בדיוק".
כדי לשמר את מעמדם כמובילי שוק בנטפים משקיעים כל הזמן במו"פ וחדשנות. "היום עיקר המאמץ שלנו בהשקעה הוא בהורדת עלויות המוצר. בנוסף, אנחנו מציעים ללקוח מערכת טכנולוגית חדשנית שתומכת ונותנת לו נתונים לגבי מצב ההשקיה ומצב הצמח, כך שהוא יכול באמצעות אפליקציה מהבית לקבל אינפורמציה מלאה על מצב הגידולים שלו ויכולת לשלוט מהבית על ההשקיה והדישון של הצמח".
ההשקעה ברואנדה
ישראל, הייתה בעבר מעצמה של תעשיית טפטפות, עם ארבע יצרניות, כולן בבעלות קיבוצים: לצד חצרים, לקיבוץ גבת בצפון היה מפעל טפטפות בשם "פלסטרו גבת"; לקיבוץ נען בשפלה היה מפעל בשם "נען דן" וגם לקיבוץ מצר את מפעל "מצרפלסט" שהיה הקטן מביניהם. כיום רק "מצרפלסט" נשאר בבעלות מלאה של הקיבוץ. מפעל פלסטרו גבת שהוקם בשנת 1966 נמכר למשקיע האוסטרלי ג'ון גנדל, לאחר מכן נמכר ל"ג'ון דיר" - יצרנית הטרקטורים והקומביינים הבינ"ל שהחליטה להקים חטיבת השקיה משלה, והשקיעה במהלך, שכלל רכישות חברות נוספות בחצי מיליארד דולר. היוזמה נכשלה וג'ון דיר מכרה את הבעלות לקרן פימי הישראלית שהסבה את שם המפעל ל"ריווליס". בשנת 2020 מכרה פימי ברווח גדול את "ריווליס" לקרן ההשקעות "טימאסק" שבבעלות ממשלת סינגפור בעבור 450 מיליון דולר והבעלות כולה עברה לידיים זרות.
קיבוץ נען מכר 50% מאחזקותיו בשנת 2007 לחברת ג'יין ההודית. חמש שנים לאחר מכן מכר הקיבוץ את יתרת מניותיו וההודים הפכו לבעלים 100% בחברה והעבירו את היצור להודו. בהמשך ג'יין ההודית נקלעה לקשיים ומכרה את עסקי הטפטפות שלה לחברת "ריווליס" שמיזגה אותם לתוכה.
הקמתם פרויקט חדשני ברואנדה?
"לפני חמש שנים נפגשנו עם נשיא רואנדה והצגנו לו קונספט חדש: לקחת שטח של 150 אלף דונם ללא תשתית מים, לבנות בו תשתית מים וחשמל שתאפשר השקיה בטפטוף ולהשכיר אותו למשקיע מקצועי שיגדל גידולים על האדמה. החלק המרגש בפרויקט היה כשבנו לחקלאים הקטנים שפינו שכונה חדשה עם בתים, מים וחשמל - דברים שלא היו להם קודם. בנוסף, נתנו להם מערכות השקיה קטנות לגינות הביתיות שלהם. כך הממשלה גם שיפרה את חיי החקלאים וגם הכניסה השקעה זרה שמייצרת מזון ליצוא".
איזה חוויות יוצאות דופן היו לך במהלך הקדנציה?
"כשנאמתי באו"ם במארס 2023 בכנס על הביטחון התזונתי העולמי ודיברתי על תרומתה של נטפים בנושא, וכשפגשתי את האפיפיור הארגנטינאי באירוע בוותיקן של ראשי ערים מדרום אמריקה, אז לחצתי לו את היד ואמרתי לו בספרדית שאני ארגנטינאי שבא מארץ הקודש לברך אותו, ודיברנו על כדורגל שזו האהבה שלי".
האיש שהאמין בטפטפות
אורי ורבר (94) הוא זה שהצליח לפני 60 שנה לשכנע את חברי הקיבוץ להקים את נטפים . "זה היה נראה לי רעיון הגיוני"
60 שנה אחרי שהצליח לשכנע את חברי הקיבוץ באסיפה לקבל את הצעתו לפתח את רעיון הטפטפות, אורי ורבר, כבר בן 94, מספר כי גם אז לא האמין שיהיה מדובר בסיפור הצלחה בקנה מידה עולמי. "ב־1965 הקיבוץ הטיל עליי משימה - להביא תעשייה", מספר השבוע ורבר מי שהיה מנכ"ל החברה הראשון, "פגשתי את שמחה בלאס שהיה גמלאי של מקורות, הוא הסתובב עם הרעיון של הטפטפות וניסה למכור אותו למשקיעים וקיבוצים ונענה בשלילה. החלטתי לבדוק את העניין, באתי אליו הביתה לתל־אביב, הוא הסתכל עליי ואמר 'אתה יודע שאתה אדיוט?', שאלתי למה? והוא השיב: 'כי אתה מבזבז את זמנך'. הוא היה כבר מיואש. אמרתי, אם כבר הגעתי בוא נדבר. הוא קרא לבן שלו ובמשך שלוש שעות הם סיפרו לי על ההמצאה. אמרתי להם, זה נראה לי רעיון הגיוני, אני אבדוק. הייתי אז מזכיר הקיבוץ, חודשיים הסתובבתי בארץ, נפגשתי עם מדריכים וחקלאים והשתכנעתי.
"באסיפה החברים הצגתי את הרעיון וכדי להרגיע את כולם, הסברתי שמדובר בהשקעה מינימלית: כניסה למבנה קיים – הנגרייה הישנה, קניית טנדר שיכול לשמש במקרה הרע לכל דבר, וגם מכונת ההזרקה שקנינו, יכולה הייתה לשמש למוצרים אחרים. רוב החברים תמכו כי הסיכון לא היה גדול. לא הבאנו מוצר חדש אלא תפיסה חדשה".
חששת?
"היה חשש שלא נצליח כי לשכנע חקלאים שאתה יותר טוב זה לא היה קל. רק אחרי שמונה חודשים הייתי אופטימי, אולם לא עד כדי כך שהאמנתי שנטפים תהיה חברה מובילה בעולם".
מתי הבנת שמדובר בסיפור הצלחה?
"הפעם הראשונה שידעתי שנצליח הייתה לאחר כשנה. באותו חודש קרו שלושה דברים: נציבות המים החליטה להשקות את כל החורשות והגינות במתקנים ממשלתיים באביזרים חוסכי מים, שרק לנו היו; מנכ"ל בנק החקלאות, כל כך התלהב מהרעיון והוציא הוראה שכל חקלאי שיזמין מנטפים יקבל הלוואה בתנאים טובים יותר; וקיבלנו הזמנה ראשונה ל־12 חקלאים מאותו יישוב, שכל אחד מהם הקים דונם של כרמים. אחרי כמה זמן כבר הבנתי שנהיה גם גלובליים כשקיבלנו הזמנה ראשונה מארה"ב להשקיית שדות כותנה בעלות של יותר ממיליון דולר ופרויקט באותו סכום גם מיוגוסלביה".
***
כשזה נהיה גדול על הקיבוץ, הוחלט להכניס שותף וורבר המליץ על קיבוץ מגל. חמש שנים אחרי נכנס גם קיבוץ יפתח כשותף. כשהכנסנו לראשונה שותף חיצוני – קרן טנא, כל הכסף נכנס לחברה ולא לקיבוץ כי היינו צריכים הון לצמוח.
"מהמכירה האחרונה למקסיכם, כ־13% מהמניות שלנו, קיבלנו המון כסף. חשבתי שהגיע הזמן שהחברים לא רק ישמעו על ההצלחה אלא גם יחושו אותה, כ־400 מיליון שקל מתוך התמורה ששילמה הרוכשת לקיבוץ הלכו לכיסם של החברים, השאר לקופת הקיבוץ".
ההמצאות הישראליות שכבשו את העולם
הטפטפות של נטפים
דיסק און קי של דב מורן
תוכנת המסרים ICQ
אפליקציית הניווט ווייז
כיפת ברזל שפיתחה רפאל
הפילקאם, גלולת המצלמה ששינתה את עולם הרפואה
קסדה עילית לטייסים שפיתחה אלביט
עגבניות שרי שפיתח פרופ' חיים רבינוביץ
קופקסון, תרופה נגד טרשת נפוצה שפותחה במכון ויצמן
במבה, חטיף הבוטנים של אסם
