"אם רצונך לשמור סוד", כתב ג'ורג' אורוול ב־'1984', "עליך להסתירו גם מפני עצמך", ואין כמו 'האח הגדול' – של רשת 13, לא של אורוול – כדי לפקח שאנחנו שומרים עליו מצוין. למעשה, ספק אם בכל תולדות הפורמט הייתה עונה שכל כך קלעה לחזון האורווליאני, זה שבגללו יש בכלל תוכנית טלוויזיה כזאת, כמו עונת 2025 בישראל: הפער בין היקום המבודד והמהונדס שהוא "בית האח הגדול" לבין המלחמה שמתרחשת בבית האמיתי; המרחק בין השואו הנוצץ והחיוכים של גיא זו־ארץ ולירון ויצמן לבין מה שקורה בעזה ובמנהרות שלה; והתהום שבין ההדחות, הריבים והאקשן לבין משפחות שנהרסות ועולמות שנחרבים.
מן הסתם, ספק אם רוב הצופים והצופות של 'האח הגדול' הזדהו עם כל המסרים שהופיעו במחאה של תנועת 'עומדים ביחד', ברגע הפריצה לשידור במוצאי השבת שעברה. רוב הסיכויים גם שלא נשאר ממנה יותר מדי עד להדחה - המסעירה! - של שלקה. אבל כשמשפחות חטופים זועקות לעזרת הציבור ומגלות שוב כמה הוא מותש מהמלחמה, מיוקר המחיה ומהחום הבלתי נסבל הזה, אפילו כמה שניות של הרמת מסך הן עימות מתחייב עם הסוד ש'האח הגדול' מגינה עליו בגופה.
