חיים (71), גרוש וחולה אונקולוגי, הוא נפגע פוסט-טראומה ממלחמת יום הכיפורים. לפני כחודשיים, ברמת-גן, נפגע הבניין שבו התגורר מפגיעת טיל איראני. מאז, לדבריו, הוא חי במציאות בלתי אפשרית וחושש למצוא את עצמו בימים הקרובים ללא קורת גג.
"הפגיעה הישירה הייתה במרחק שני בניינים ממני. נהרגה שם אישה", סיפר אתמול. "בבניין שלנו נפגעו 45 דירות. אני פוניתי, ומאז אני נלחם כל יום במס רכוש כדי לקבל כסף. אני חי מ-6,000 שקלים, והשכירות בדירה החלופית שמצאתי היא 6,500 שקלים. הייתי ארבע פעמים בקבלת קהל במס רכוש. אני שולח להם מיילים, ואין תגובה. שיפוץ דירה שנפגעה כמו שלי עולה יותר מ-300 אלף שקלים. ב-1 בחודש, אם לא אקבל את הכסף, בעל הבית יוציא אותי מהדירה. אין לי קרובי משפחה לחיות אצלם, אני אהיה ברחוב. אנשים מבוגרים לא יודעים להתנהל במיילים כמו צעירים, ואני מרגיש אבוד".
חיים אינו היחיד. דיירים רבים שפונו מדירותיהם בעקבות פגיעות הטילים מאיראן מתמודדים מאז עם בירוקרטיה מתישה מול מס רכוש, עיכובים בתיקונים, וחוסר ודאות מוחלט.
מאיר חזות, שגם הבניין שלו נפגע באותו מטח, תיאר מצב אבסורדי: "הבניין ספג פגיעת הדף אדירה. הנזק לבניין הוא יותר ממיליון שקלים, ולדירה שלי יותר מ-300 אלף שקלים. העריכו באותו יום את הנזק ב-150 אלף, והעבירו לנו 40 אלף. פינו אותנו למלון, ואז מס רכוש החליטו שאנחנו יכולים לחזור הביתה. הבעיה היא שאין בית. אין תאורה, אין חלונות, קירות, הכל".
לדברי חזות, הוא נאלץ לקחת הלוואות כדי לבצע תיקונים בסיסיים בעצמו. "יש כמוני עוד עשרות, אם לא מאות. אין לנו איפה לישון, הבית לא מוכן ואין תשובות. יש כאן שכנה נכה עם ילדה, שאין לה איפה להיות. אני גר עם אשתי, הבת, החתן ושני הילדים שלהם, ואנחנו במלון בגבעתיים, כי בתל-אביב פשוט גירשו אותנו. כל ההוצאות מהכיס שלנו. כשאני מראה לנציגים איך הבית נראה, אני מקבל תשובה: 'אני לא הכתובת'. אז מי הכתובת?"
לדברי חזות גם השוק התקוע מקשה: "אין בעלי מקצוע, אין זכוכיות. הכל מתעכב".
דורית שר ובעלה אסף היו בבניין כשפגע הטיל. "היינו במקלט עם הבן והנכדים, הרגשנו את הפגיעה. מיד פינו אותנו. אנחנו בעלי הדירה, והעירייה מאוד חיבקה ועזרה, אבל במס רכוש ההתנהלות נוראית. אי-אפשר לקבל תשובות, שום דבר לא שוטף", סיפרה דורית.
"בהתחלה המהנדס קבע שהמבנה מסוכן ואסור להיכנס. אחר כך אמרו שזו אי-הבנה, שהמבנה לא מסוכן, אבל כסף לשיפוץ עדיין לא העבירו. אני גם ועד הבית של הבניין, ולשכנים אמרו שהכסף עבר, אבל הוא לא עבר. זה מציב אותי במצב לא נעים, כאילו אני מעכבת את השיפוץ".
כיום הם שוכרים דירה חלופית וזקוקים לעזרה במימון השכירות. "עוד לא קיבלתי כסף על תכולת הדירה", אמרה דורית. "היחס מעליב. אני ובעלי, שני פנסיונרים, חיים חודשיים בחדר אחד. בגיל 67 אני מרגישה שהקרקע נשמטה לי מתחת לרגליים".
גם חיים, גם חזות וגם בני הזוג שר מדגישים ומשבחים את הסיוע מעיריית רמת-גן, אך לתחושתם מס רכוש הוא צוואר הבקבוק שמונע חזרה לחיים נורמליים. התלונות חוזרות על עצמן אצל כולם: חוסר מענה, הליכים בירוקרטיים מסורבלים, עיכובים בהעברת כספים והיעדר פתרונות דיור ראויים עד להשבת הדירות למצב תקין. "אי-אפשר להשאיר אותנו תלויים באוויר, זה לא ייגמר טוב", הזהיר חיים. חזות מסכים אפילו להתפשר: "אני מוכן אפילו לישון על מזרן על הרצפה, רק שיתקינו חלונות".
דורית אומרת את מה שכולם מייחלים לו: "אני רוצה את הפינה שלי בחזרה. לא חדר בבית מלון, את הבית שלי".
מרשות המסים נמסר אתמול בתגובה: "בעקבות המלחמה עם איראן הוגשו לקרן הפיצויים מס רכוש למעלה מ-50 אלף תביעות תוך חודש וחצי. מדובר באירוע חסר תקדים, ועובדי הקרן עושים לילות כימים על מנת לתת מענה לכלל הפניות. באופן טבעי, ולאור היקף הנזקים, לעיתים הטיפול אורך זמן ארוך מהרגיל.
"בעל דירה או שוכר בדירה שנפגעה מפעולות מלחמה והוכרזה כלא ראויה למגורים זכאי לדיור חלופי למשך תקופת שיקום המבנה. "אם בחר המפונה לשכור דירה חלופית, גובה שכר הדירה שיאושר לתשלום יהיה בהתאם למאפייני דירת המגורים שניזוקה, גודלה ומיקומה, תוך מתן עדיפות לתשלום שכר דירה שיאפשר המשך מגורים באותו אזור. כל עוד מדובר בדירה בעלת מאפיינם דומים, קרן הפיצויים תאשר תשלום בגובה שכר דירה הנקוב בחוזה, גם אם הוא גבוה יותר משכר הדירה ששולם עבור הדירה שנפגעה. בהקשר למשפחת שר, המשפחה נמצאת במלון במימון קרן הפיצויים עד סוף החודש. בעקבות פגישה שלהם היום עם נציג הקרן אושר חוזה השכירות שהגישו".
