חיה ויהודה ביינין עלו לארץ מארצות-הברית מטעמים ציוניים, והם מעוררי השראה באופטימיות שלהם. ב-7 באוקטובר חרב עליהם עולמם כשבתם ליאת נחטפה לעזה עם בעלה אביב אצילי ז"ל. הם יצאו מיד למלחמה להחזרתה, והמלחמה הזו מתועדת בסרט "לאחוז בליאת", שזכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין, הוקרן גם בפסטיבל דוקאביב ועכשיו זמין ב-yes.
במאי הסרט הוא ברנדון קריימר, קרוב משפחה של גיבורת הסרט, וקל לזהות שהוא אמריקאי, שכן הקצב של הסרט שונה לחלוטין מזה של סרטי דוקו ישראליים שיצאו בעקבות 7 באוקטובר. הוא גם הרבה פחות ממלכתי מהם. יהודה ביינין לא אוהב את ממשלת ישראל, חושב שהיא משיחית ולא חושש לומר את זה. שני בני הזוג לא סומכים על כך ש"שמדינת ישראל תעשה הכל" כדי לשחרר את בתם. הם הבינו מיד שעליהם לפעול בעצמם.
הסרט מתעד, בין השאר, מפגשים של הזוג עם גורמים פרו-פלסטיניים, שמופתעים לגלות את הגישה הפוליטית של יהודה ביינין. אחיו ג'ואל הוא פרו-פלסטיני מובהק, ויהודה צריך להתעמת איתו. המתח וחוסר הוודאות גורמים גם לריב שובר לב עם אשתו. בסרט נחשפת גם המעורבות העמוקה של נשיא ארצות-הברית לשעבר, ג'ו ביידן, שהתקשר ליהודה מיד אחרי שליאת שוחררה. היא שוחררה אחרי 54 ימים בשבי. זה לא סוף טוב או אופטימי, כי היא החלה במאבק משלה למען החטופים שנשארו בעזה.
הסרט מציג לצופים איך נראים 54 ימים בתוך סיוט, ותחשבו על זה שיש משפחות שנמצאות בסיוט הזה כבר כמעט שנתיים. שנתיים שהן לא יודעות איפה יקיריהן, לא יודעות אם מתנהל משא ומתן למען שחרורם, ועכשיו לא יודעות מה יהיו התוצאות של הרחבת המלחמה. פשוט גיהינום. ומה אנחנו עושים בשביל אותן משפחות? האם ישראל באמת עושה הכל כדי לסיים את סבלן? התשובה, לפי הסרט: ממש לא בטוח.
