על פניו, הכל כבר היה מוכן לקאמבק המפואר של מנור סולומון בפרמייר-ליג, אחרי שפציעה חמורה גמרה לו את עונת הביכורים לפני כשנתיים. עונת ההשאלה שלו בלידס הייתה הצלחה מסחררת, עם מעורבות ב-22 משערי הקבוצה ותרומה משמעותית לקמפיין העלייה של הקבוצה הצפונית מליגת המשנה.
מאידך, בקבוצה המשאילה טוטנהאם משוועים לשחקנים מהירים ויצירתיים אחרי עונה מהגיהינום, שניצלה (בעיקר כלכלית) רק בזכות הזכייה בליגה האירופית, שהבטיחה מקום בליגת האלופות. גם בהקשר הזה, לוח המשחקים הצפוף שצפוי לטוטנהאם מחייב אותה להעמיד סגל עמוק ורחב, אם היא רוצה לשפר קמעה את הדירוג המזעזע שלה בעונה הקודמת (מקום 17, אחד מעל הקו האדום) ולהעפיל למפעל אירופי בדרך המלך.
אלא שדווקא חילופי המאמנים בטוטנהאם, לאחר הפיטורים של אנג' פוסטקוגולו והמינוי של תומס פרנק אחרי קדנציה מפוארת בברנטפורד, הכניסו שוב את הכדורגלן הישראלי לממלכת אי-הוודאות. פרנק, התברר, לא ממש בנה על סולומון בתוכנית הריסטארט שלו למועדון ולא שיתף אותו בשום משחק הכנה לקראת פתיחת העונה. סולומון אף לא צורף לסגל הקבוצה במסע לאסיה, אם כי הסיבה לכך הייתה (עוד) פציעה. אפילו העזיבה של סון הון-מין, הקפטן והסמל, לא קידמה את סולומון: במסיבת עיתונאים שבה דיבר על יורשיו הפוטנציאליים של הדרום-קוריאני הוא לא ציין אותו ולו כאופציה רביעית.
מי שהאזינו בקשב רב למסרים העקיפים של פרנק הם אנשי לידס, והם ממש לא מצטערים מהמצב אליו נקלע סולומון בלונדון: ככל שתום מועד ההעברות מתקרב, כך מתגברים הדיווחים על כך שהקבוצה מעוניינת לרכוש לצמיתות את סולומון ולהיעזר ביכולות שלו וגם בפופולריות שצבר בעונה הקודמת על מנת לתקוע יתד בליגה הבכירה. תג המחיר שמופיע בתקשורת המקומית: 20 מיליון פאונד פחות או יותר. אגב, גם בלידס, קבוצה עם אוהדים מאוד קולניים ותובעניים, יש מי שתוהה האם הוא שווה את הסכום ואת הסיכון.
האירוניה מכה שוב
נדמה כי עבור סולומון, השאלה היא האם הוא בשל להתפכח מהפנטזיה על קאמבק בטוטנהאם לטובת הרפתקה בשוחות של הפרמייר-ליג (באופן טבעי לעולה חדשה, לידס מוזכרת תדיר כאחת המועמדות לרדת ליגה). הוא ודאי מבין שעליו לספק עונה שלמה של יכולת גבוהה ויציבות בריאותית כדי לשמור על האפשרות של מעבר לקבוצה גדולה יותר, שהפעם לא תשאיר אותו באוויר.
זה בוודאי נכון לאור הקשיים של ישראלים וישראליות בכל התחומים לאור מעמדה המידרדר של ישראל בגלל המלחמה בעזה. גם אם סולומון לא קרא למחוק את הרצועה כמו שון וייסמן, נדמה שגופים רבים – מחברות הפקה ועד לקבוצות כדורגל – פשוט מעדיפים להימנע מכאב הראש הכרוך בכל מגע עם מישהו מישראל, גם אם כל האירוע מסתכם בריצה אחרי כדור במטרה להבקיע שערים.
במקרה של סולומון האירוניה מרירה במיוחד: מי שנאלץ לעזוב את שחטאר האוקראינית בגלל הפלישה הרוסית וחתם בקבוצה עם קשרים עמוקים בקהילה היהודית בלונדון, מוצא את עצמו נאבק לא רק על מקום בחדר ההלבשה אלא על עצם הלגיטימציה להיות כדורגלן ישראלי באנגליה, בתקופה שבה עבור רבים ורבות, בהם אוהדי כדורגל, ישראל לא פחות גרועה מרוסיה. לכן כרגע זה נראה שלידס היא לא רק האופציה הכי טובה של סולומון בליגה הבכירה; מסתמן שהיא גם די היחידה.
