במשרדים רבים בישראל בימים אלה ניטשים קרבות עזים, לרוב בין גברים לנשים, על הטמפרטורה הרצויה במזגן. באירופה ובמיוחד בצרפת, הקרב בימים חמים אלה הוא בסיסי הרבה יותר: האם בכלל להתקין מזגן או לא – ומתברר שזו גם שאלה פוליטית.
עד לפני שנים ספורות, לא היה ויכוח גדול: מדינות אירופה ככלל לא סבלו מטמפרטורות גבוהות מדי, והחום לא נמשך די זמן כדי להצדיק דיון ציבורי לגבי הצורך בהתקנת מזגנים לקירור בבתים, בבתי ספר ובשירותים חיוניים אחרים לציבור. ההתייחסות למוות של אלפי אזרחים מדי שנה בצרפת כתוצאה מגלי חום, רובם המכריע זקנים, היא שמדובר בנזק היקפי, שלא לומר דילול אוכלוסייה "טבעי". הקיץ הקטסטרופלי ב-2003 בצרפת, שבמהלכו נספו רבבות זקנים כתוצאה מגל חום קטלני, הודחק. הוא נתפס כאירוע חד-פעמי והוביל בעיקר ללקחים נקודתיים, כמו התקנת מזגנים בבתי אבות ובמרפאות, אך לא מעבר. שאר האזרחים רואים בימי הקיץ החמים הזדמנות להתרטב בים, באגמים, במזרקות וכמובן להשתמש במניפות האסתטיות.
אבל הקיץ באירופה בשנים האחרונות הולך והופך לבלתי נסבל, כאשר בכל יום כמעט בחודשי יולי-אוגוסט נשברים שיאי חום היסטוריים ביבשת, והמניפות לא מספיקות. טמפרטורות של מעל 40 מעלות כבר הפכו לשגרה, שריפות ענק מתפשטות במדינות כמו צרפת, ספרד ופורטוגל, אגמים ונחלים מתייבשים והדיון הציבורי בצורך הקיומי – כן או לא – של מזגנים, הופך יותר ויותר אקטואלי, וגם לסוגיה פוליטית של ממש.
יש כמה נימוקים לסירוב האירופי לקירור במזגנים: קודם כל הטענה היא שלא צריך. אירופאים משקיעים כ-60 אחוז מצריכת האנרגיה שלהם בניסיון לחמם את ביתם ואת מקומות העבודה ובקושי אחוז אחד לקירור. עוד סיבה לסירוב להתקין מזגנים היא שערי אירופה הגדולות אינן ערוכות להתקין מזגנים מבחינת תשתיות וסוג הבנייה של בנייני המגורים בהן. והסיבה האחרונה, מעט פרוזאית אבל לא פחות חשובה, היא שמזגני אוויר נחשבים למוצר אמריקאי בזבזני, מפונק ולא אקולוגי. וגם, כמה צרפתי לומר זאת: לא יפה. בטח כשמדובר בערים מלאות מבנים היסטוריים כפריז – המחשבה של התקנת מזגנים אימתניים על החזיתות המשומרות מחרידה רבים מתושביה.
התוצאה: 90 אחוז מהבתים באמריקה מקוררים במזגן. באיטליה הרותחת מדובר רק ב-50 אחוז, ובספרד הבוערת (תרתי משמע) רק 40 אחוז מהבתים מקוררים במזגנים. בצרפת, רק אחד מתוך חמישה בתים או בתי עסק מקורר במזגן.
כעת הוויכוח גלש לפילוג פוליטי סוער, בעיקר בצרפת. מנהיגת הימין הקיצוני של צרפת, מארין לה פן, רוצה מזגן בכל בית ומבטיחה שאם מפלגתה תנצח בבחירות הבאות, היא תתחיל בפרויקט לאומי של הנחת תשתיות למיזוג רחב היקף. חברי מפלגתה טוענים שמזגנים ישפרו את הלימודים ואת תפוקת העבודה של האזרחים. השמאל הצרפתי, בעיקר מפלגת הירוקים, לועג בבוז להצעה של לה פן ומדגיש כי מהפכה כזו לא תקרה וכי חייבים להיצמד לקירור בשיטות אקולוגיות.
אך כלכלנים באירופה כבר מודים כי הטמפרטורות הגבוהות ואי-השימוש במזגנים מהווים חלק מבעיית הפיגור של פריון העבודה האירופי מול זה האמריקאי – בנוסף לרגולציות כבדות של מדינות האיחוד ופיגור דיגיטלי אצל רבות מהן מול ארה"ב. עובד אירופאי שחי בטמפרטורה של 35 מעלות לא ישן טוב בלילה, משתרך בתחבורה ציבורית בחום אימים עם אלפי עובדים אחרים ומגיע לעבודה מותש. העובד האמריקאי לעומתו, זוכה לריענון אקלימי כמעט בכל רגע לפני עבודתו ובמהלכה.
הוויכוח כאמור אינו רק אקלימי ולא רק כלכלי, הוא גם ויכוח פוליטי טהור בין הימין לשמאל, ולכן הנטייה של רבים היא להיצמד ל"בייס" הפוליטי גם בשאלת המיזוג. הבעיה היא שגם אם הימין ייצא וידו על העליונה בוויכוח הזה, הדרך להתקנה מסיבית של מזגנים בבתים ובבתי עסק באירופה עדיין מאוד ארוכה. מזגנים צורכים המון אנרגיה, ולפי שעה תשתיות החשמל והאנרגיה של אירופה כורעות תחת העומס גם בשלב הנוכחי של הצריכה.
