בימים שבהם מתקיים מאבק בלתי פוסק בין המחנה הליברלי-חילוני למחנה הדתי-שמרני, קשה להיזכר בתקופות אחרות. למשל, כאלה שבהן תפקיד הרב הראשי של תל-אביב-יפו היה סמן יוקרתי של מנהיגות דתית שהיוותה כתובת לקהלים רחבים. תפקיד שממנו צמחו דמויות מופת כמו הרב עובדיה יוסף, הרב שלמה גורן והרב מאיר לאו. כבר שנים שתל-אביב מסתדרת מצוין בלי שהתפקיד מאויש, אבל לאחרונה הוחלט במועצה הדתית שכן ימונה רב שיוביל את שירותי הדת. בקלות החלטה כזו יכולה להצית קרבות ישנים-חדשים בין המחנות, ובוודאי גם לא מעט עסקנים פוליטיים ירצו לקדם דמות מטעמם לתפקיד הבכיר. אבל לפעמים השכל הישר יכול לנצח את העסקנות.
יוזמה חדשה מבקשת למנות לתפקיד את הרב תמיר גרנות, ראש ישיבת אורות שאול ואביו של סרן אמתי גרנות שנפל בלחימה בגבול הצפון בתחילת המלחמה. היוזמה נולדה בפוסט שכתב חיים נהון, תושב יפו, והיא תפסה תאוצה בקרב חילונים ודתיים כאחד. אל קריאתו הצטרפה היוצרת והקולנוענית אביגיל שפרבר, שהיא גם חברת המועצה הדתית בתל-אביב. "בעיניי מדובר באדם מיוחד במינו", היא אומרת, "התפעלתי מהמעשה שלו ביום כיפור. הבחירה שלו להוביל תפילה ללא מחיצות בכיכר החטופים ולמוסס את כל הדרמה בכיכר דיזנגוף הייתה מעשה אצילי. פתחנו עצומה ופנינו לתושבים להצטרף לקריאה שלנו למנות אותו".
הרב גרנות נכנס לכל לב בהיותו דמות מתונה וקשובה, וכמי שהפך לחוד החנית במאבק למען גיוס לכולם. רק השבוע, במעשה אצילי, ערך הרב את חתונתה של רוני, מי שהייתה ארוסתו של בנו ז"ל, אך לא הספיקה להינשא לו. "הציבור התל-אביבי מחפש להתחבר למורשת ישראל באופן שאינו כפייתי, אלא מכיל, שוויוני ומעמיק", מוסיפה שפרבר, "הבחירה של רב עיר אינה עניין פנים-הלכתי בלבד אלא מהלך שיש לו השפעה על דמותה של העיר ועל עתיד יחסי דת ומדינה בישראל כולה. על המנהיג הרוחני הנבחר להיות בעל כתפיים רחבות מספיק כדי לגשר על הפערים, להבין את המורכבות של תל-אביב ולהציע מודל רבני חדש: מתחבר ולא מתבצר. הרב ד"ר גרנות מגלם את התקווה למנהיגות רוחנית רלוונטית, מכילה ומאחדת".
הרב גרנות מצידו בכלל לא צד בעניין. הוא אפילו לא ידע שהוא כזה. אין לדעת אם היוזמה תצליח או לא, אבל מה שבטוח ‑ קולו הוא בגדר מים חיים בתקופת בצורת קשה. מנהיגות יוצאת דופן, שמצליחה לצמוח ולהצמיח דווקא מתוך משבר נורא. לקול שלו זקוקים תושבי תל-אביב, כמו תושביה של ישראל כולה.
