כנס מתגייסים
המפעל הפוליטי המשותף הראשון של נפתלי בנט ובנימין נתניהו היה מחאת המילואימניקים של 2006, אחרי מלחמת לבנון השנייה. בנט, שחזר מהמלחמה עם החלטה להיכנס לפוליטיקה, היה ראש המטה של יו"ר האופוזיציה דאז, ואיילת שקד הייתה הרל"שית. לצוות הזה הייתה משימה אחת: להפיל את ממשלת אולמרט ולהביא לבחירות. הפגנות המילואימניקים אז היו עצמאיות לכאורה, אבל אולמרט והרמטכ"ל דן חלוץ טענו כבר בזמן אמת שטביעות האצבע מובילות ללשכת ראש האופוזיציה. עד היום בנט ונתניהו לא נטלו אחריות רשמית. הם גם לא ממש מכחישים.
1 צפייה בגלריה
(נתניהו ובנט ב־ 2016 . התלמיד משתמש נגד רבו בכלים שלמד ממנו | צילום: אלכס קולומויסקי)
נתניהו כנראה יודע טוב מכל אדם אחר מה בדיוק נעשה שם. הוא הכיר מקרוב גם את היכולות של בנט הצעיר, שהשתכללו מאז. בסביבת נתניהו משוכנעים שגם עכשיו בנט מושך בחוטים של מחאת המילואימניקים 2025. שהתלמיד משתמש נגד רבו בכלים שלמד ממנו.
כשמסתכלים על הארגונים שפעילים במאבק נגד חוק הגיוס ‑ אלה שהצליחו להקשיח את באופן משמעותי את נוסח החוק שגיבש יולי אדלשטיין - רואים שרובם לא זקוקים לבנט כדי לצאת למחאה. הזעקה אותנטית מפני שהעומס והזעם אמיתיים: בני הדור הזה, אחוזון המילואים המתכווץ והולך, נדרשים למה שלא נדרש צבא המילואים ביובל האחרון. אולי מעולם. גם ההשתמטות החרדית נרחבת וממוסדת יותר מבכל תקופה אחרת, וגם חצופה מאי פעם. זו הסיבה שדווקא השותפות בנטל היא הנושא היחיד שבאמת מפצל את לב הבייס של נתניהו. לא מעט ממובילי המחאה הזאת, בוועדות הכנסת ובאולפנים, חובשים כיפות סרוגות או מטפחות, ויש אפילו בוגרי צעירי הליכוד.
עוד מכנה משותף לרבים מראשי ארגוני המילואימניקים זו השאיפה, הלגיטימית, לכיסא בכנסת הבאה. הם מגיעים בהתמדה לוועדת חוץ וביטחון ומתעמתים עם הח"כים, שמודעים היטב לכך שמי שישרוד עוד קדנציה אולי יחלוק ספסל עם אותם צעירים בוערים.
גם אם בנט לא מושך אקטיבית בחוטים, כמה מהם עשויים להתגלגל אליו. לפי הסקרים, יש לו הכי הרבה מושבים פנויים לחלק. את חלקם הוא משריין לאיחודים בתוך הגוש. אחרים לשמות כמו יורם כהן, ראש שב"כ לשעבר. ויש גם את מי שהיו איתו בגלגולים קודמים ואולי יצטרפו לעוד סיבוב: אביר קארה שמקדם פלטפורמה כלכלית, מתן כהנא שאמור להביא את גדי איזנקוט, וכמובן שאלת איילת שקד.
ויש גם מילואימניק בכיר אחד שעשה את הדרך ההפוכה: יועז הנדל, שהיה בכנסת ובממשלה ועכשיו בשירות מילואים פעיל וממושך לאורך המלחמה. הוא כבר הקים מסגרת פוליטית מאורגנת עם קצת יותר ניסיון ומוכרות משאר ההתארגנויות. בעבר בנט שלל חיבור כזה, בין השאר על רקע ההתנהלות הפוליטית של הנדל מול גנץ ומול שקד. אבל עכשיו זה אחרת. המניה של המילואימניקים בשיא.
גוש בגרון
מחקר שהוגש לאחרונה לאחד מאדריכלי גוש רל"ב מסמן שלושה תנאים כדי להעביר מצביעים ממחנה למחנה: חוסר שביעות רצון מהקיים, אלטרנטיבה מובהקת, וכזו שלא רחוקה מבחינה אידי
אולוגית; כזו שקל יחסית לעבור את הכביש אליה. הסעיף הראשון מתקיים ובגדול מאז 7 באוקטובר. התסכול מהממשלה וביצועיה משתקף בכל מדד, אבל האלטרנטיבה עדיין לא לגמרי בהירה. בנט עם עמודת המנדטים הכי גדולה בסקרים אבל הפער לא מובהק. זה עדיין מחנה של שש מפלגות בינוניות. שתיים מתוכן צמחו בימין ‑ בנט וליברמן. הם אלה שאולי יכולים להעביר את מי שנטשו את גוש נתניהו ועדיין לא מצאו בית קבע אחר. אותם בוחרים פוטנציאליים מרחפים בין אלטרנטיבות. ממוקמים בהתאם לסוקר, אבל בתרחיש מסוים עשויים לשוב למחנה הפוליטי המוכר גם אם פחות אהוב עליהם כרגע.
לפחות חלק מהערפל נתון בידיו של איזנקוט. הוא הבטיח לפעול כדי לארגן את הגוש מחדש. בינתיים הפרישה שלו עשתה רק בלגן: בסקרים, במקום חמש מפלגות נמדדות עכשיו שש. אף אחת לא התחזקה, חלקן דווקא התקרבו לאחוז החסימה. נרשמה בהם גם התוצאה הגרועה ביותר לגוש מזה שנתיים. בסביבת איזנקוט מסבירים שזה מצב זמני, ובשביל לעשות סדר נחוץ לפעמים גם בלגן.
לפי אותם סקרים, בפני עצמו הוא לא שווה מספיק מנדטים כדי להוביל את המחנה, אבל חלק מיועציו, וגם הוא בראיונות שנתן, לא שוללים את האפשרות שיהיה בעצמו הקפטן. בנט, לפיד, ליברמן ויאיר גולן, רואים בו שחקן חיזוק שיכריע את משחק החצי בתוך האופוזיציה, ויקבע מי יעלה לגמר מול נתניהו. בינתיים מי שנתפס כתקווה של הגוש יושב ביציע.
יאיר מחכה ליאיר
יאיר גולן סימן לאחרונה בפורום סגור יעד חדש: תיק הביטחון. בחוגי בית הוא מספר שהמטרה שלו היא להיות המפלגה השנייה בגוש, עם יעד אישי: יותר מנדטים מיאיר לפיד. הציטוטים האלה מגיעים לאוזני יו"ר יש עתיד ומעלים את לחץ הדם. מעבר לשאלה כמה הדרישה הזו ריאלית, עצם ההפרחה לאוויר של צירוף המילים "שר הביטחון יאיר גולן" אולי תחזק קצת את הדמוקרטים, אבל תשמח הרבה יותר את נתניהו. לכן, אפשר להעריך שהאספירציות הללו לא יהפכו לקמפיין רשמי.
גולן הוא היריב המושלם מבחינת הליכוד, שכבר עכשיו מנהל קמפיין שקט על עצם הלגיטימיות שסגן הרמטכ"ל לשעבר יישב בקבינט בעתיד. ארכיון ההתבטאויות של הגנרל שמנהיג את השמאל עשיר, ונערך לקליטת מוצגים חדשים.
כשגולן ניצח בפריימריז לפיד נפגש איתו, הציע שת"פ ועזרה, ורק ביקש דבר אחד: אל תדבר על איחודים איתי. תתמקד במיצוי קולות העבודה ומרצ. אבל בסביבת גולן דווקא חושבים שהצורך באיחוד עשוי להפוך לבלתי נמנע. לשיטתם, אם איזנקוט יצטרף לבנט או ליברמן, יידרש חיבור גם בפינה השמאלית של יאיר ויאיר.
תנהרו, למה לא
רוב הציבור הישראלי בדרך כלל פחות מתעניין בשאלה איך הערבים מחלקים את הקולות שלהם. אבל המאמצים להחייאת הרשימה המשותפת, שהתחדשו השבוע, יכולים להשפיע באופן דרמטי על תוצאות הבחירות: המפלגות הערביות נדגמות בנפרד מהאופוזיציה, שחלקים גדולים ממנה מצהירים שגם רע"מ כבר לא שותפה רצויה מבחינתם.
מנסור עבאס מבין שהוא כבר לא פרטנר בעיני שותפיו לממשלת השינוי. אולי גם בעיני עצמו הניסוי ההוא נכשל. ואם דרכו לקואליציה עתידית ממילא חסומה, זה אומר שהדלת חזרה אל הרשימה המשותפת נפתחה מחדש. המשמעות היא שבניגוד לסקרים שבהם בל"ד מאבדת כשני אחוזים בממוצע, בקלפי ההתארגנות תמצה את הקולות במגזר הערבי (על הסכם עודפים עם יאיר גולן עוד מוקדם לדבר).
אלו חדשות לא בהכרח טובות לגוש שנגד נתניהו. לפי הסקרים, למעט אלו של פילבר, נתניהו רחוק מאוד מהרכבת ממשלה. אבל גוש שבין בנט לגולן, ללא המפלגות הערביות, מתנדנד סביב 61 מנדטים. בדרך כלל מלמטה. כלומר: מבחינת נתניהו לא צריך ניצחון אלא מספיק שהצד השני לא יוכל להרכיב ממשלה. ככל שהמשותפת תהיה גדולה יותר, כך גדול יותר האתגר של האופוזיציה להגיע ל-61 בלעדיה. הפעם לנתניהו כדאי מאוד שהערבים ינהרו לקלפיות.
