מכבי ת"א החליפה אסטרטגיה בשנים האחרונות. היא הבינה שבשביל להתקדם באירופה, היא צריכה לשמש כמקפצה לשחקנים צעירים. בעשור הקודם מיץ' גולדהאר הביא זרים בשיא הקריירה שלהם כמו וידאר קיארטנסון ואוסקר סקאריונה. האיסלנדי כבש בצרורות, אבל לא הביא אליפות. סקאריונה עזב אחרי עונה אחת והשאיר בור תקציבי של מיליון יורו. אין ספק שעדיף לקחת סיכון עם ווסלי פטאצ'י, הבעיה היא שאף ברזילאי צעיר לא חולם להפוך לסמל של קבוצה ישראלית. המחיר של מדיניות טיפוח צעירים הוא חוסר יציבות. הצלחה תמלא לך את הכיסים ותמשוך אליך עוד כישרונות בעתיד, אך לצד זאת אתה עלול להגיע למוקדמות ליגת האלופות כשהראש של הכוכבים שלך בתחנה הבאה, וגם לאבד את האליפות.
מכבי הצליחה לייצר מסורת אירופית, בעוד קבוצות אחרות מזלזלות אם אין המנון ליגת האלופות באופק. הבעיה היא שמדובר "רק" בליגה האירופית או בקונפרנס-ליג, ולכן אפילו חלק מהקהל אינו מעריך את ההישג הזה שלטעמי חשוב יותר, נניח, מזכייה בגביע המדינה. גם המועדון עצמו לא העריך את זה מספיק. פטריק ואן לוון עזב במהלך עונת 2021/22 כשהיה בעיצומו של קמפיין אירופי מוצלח שבו מכבי הייתה יכולה להעפיל לשמינית הגמר, אבל פוטר עקב הכישלון בליגה. גם ז'רקו לאזטיץ' עלול לעבור במסלול: הוא אחראי מרכזי לפיתוח הצעירים, אבל מה יקרה אם יפסיד לאשדוד בנובמבר?
בזכות הדירוג האירופי שלה, מכבי ת"א יכולה ליצור לעצמה יתרון על פני יריבותיה בליגה גם אם לא תיקח אליפות בכל עונה. השינוי שאופ"א ערכה במבנה הליגות האירופיות הוא הזדמנות לבסס את עצמה על המפה. רמה אחת מתחת לרד בול זלצבורג. זה מעולה, אבל יש לכך מחיר. יהיו לך 10 מיליון יורו לבזבז על רכש, אבל זה יקרה באמצע אוגוסט, כשאין לך כבר זמן להתכונן לעונה החדשה. תצטרך להיות בתנועה מתמדת, להיות מוכן לתרחיש שבו הכוכב הכי גדול שלך יעזוב ב-31 באוגוסט. עושה רושם שגולדהאר מסכים לחיות עם זה, השאלה אם גם הקהל יקבל את העובדה שאירופה נמצאת בעדיפות עליונה.
