חגי תשרי מגיעים תמיד עם רשימה ארוכה של "חייבת": חייבת לנקות, חייבת לאפות, חייבת לקנות מתנות, חייבת להגיע לכל הארוחות, חייבת להיות בכל מקום. תחושת לחץ מלווה לא מעט נשים בתקופה הזו, והחג, שאמור להיות זמן של שמחה, חיבור והתחדשות, הופך לפרויקט מתיש שמוציא את האוויר מהמפרשים עוד לפני שראש השנה מצלצל בדלת.
אבל השנה החלטתי אחרת. השנה אני בוחרת בי. למה זה כל כך קשה לנו? כי כבר מילדות חינכו אותנו שחגים הם הזמן שבו אנחנו "מתגייסות" – לעזור, לארח, לדאוג לכולם. הפחד לאכזב, הרצון להיות "האישה שמספיקה הכל", יוצרים מרוץ שלא נגמר.
מה זה אומר "לבחור בי" בחג? זה לא אומר לוותר על המסורת או להפסיק לאהוב את המשפחה. זה אומר לשים גבולות חדשים: להחליט מה אני באמת רוצה להספיק ומה פחות חשוב לי השנה. אולי במקום שלושה קינוחים אכין אחד שאני הכי אוהבת. אולי במקום לנסוע לשני בתים בערב אחד, אבחר במקום אחד ואגיע רגועה. ואולי, רק אולי, אחליט שחלק מהזמן בחג הוא גם זמן שלי, עם עצמי.
כלים להורדת הלחץ לפני החג:
1. רשימת שמחות – לא רק רשימת מטלות: לצד מה שצריך להספיק, כתבי מה ישמח אותך באמת: פגישה עם חברה טובה, ספר שרצית להתחיל, טיול קצר בבוקר של ערב החג.
2. בחירה מודעת בהזמנות: לא כל הזמנה היא חובה. מותר לומר "תודה, השנה זה פחות מתאים".
3. זמן נשימה יומי: עשר דקות ביום להקשיב למוזיקה, לשתות קפה בשקט או פשוט לשבת בלי לעשות כלום. זו השקעה באנרגיה שלך.
4. הורדת רף הציפיות: החג לא נמדד לפי כמות המנות על השולחן או גודל המתנות. הוא נמדד לפי החוויה והלב שאת מביאה איתך.
הבונוס של הבחירה הזו: כשאנחנו בוחרות בעצמנו אנחנו מגיעות לחג נינוחות, שמחות, עם מקום אמיתי להקשבה ולחיבור. האנרגיה הטובה הזו מקרינה גם על הסביבה, ויוצרת חוויה הרבה יותר חמה ומשמעותית. אז בחג הזה אני מזכירה לעצמי: אני לא צריכה להספיק הכל. אני לא צריכה לרצות את כולם. אני כאן כדי לחיות את הרגעים, לא רק לנהל אותם. זו, מבחינתי, המתנה האמיתית של החג.
הכותבת, עינת מזרחי, היא מומחית לתקשורת בין-אישית ומוטיבציה.
