הטענה הרווחת היא שפרק ב' בזוגיות הוא התיקון של פרק א', זה שמגיעים אליו בשלים יותר, מפוכחים יותר, גמישים יותר מחשבתית. עד כה, נראה שגם 'חתונה ממבט שני' בקשת 12 היא גרסת התיקון של 'חתונה ממבט ראשון', או יותר נכון, כל מה ש'חתונמי' המקורית הייתה יכולה וצריכה להיות: תוכנית שמטרתה באמת לעזור במציאת אהבה, ולא רק 15 דקות תהילה וקמפיין לבגדי ים.
ההבדלים ניכרים כבר בשלבים המאוד-ראשוניים. בפורמט המקורי, למשל, שלב תעודות הזהות נמרח ונמתח ועכשיו הוא הוחלף בקטעים קצרים וקצביים יותר. זה ממשיך בקיצוץ דרמטי של זמן המסך שמקבלים ה"מומחים". ואז ב"חתונה" עצמה, אירוע שבעבר נע בין קרינג' לשעמום, נחשפים לטקס אינטימי מקוצר שבו שותפים רק החתן והכלה (בליווי פיצ'ר משונה של המשפחות שצופות בטאבלט מהבית וקוראות "חתיך!" ו"מרגש!" אחת לכמה שניות).
ההבדלים לא רק עריכתיים, כמובן, אלא מהותיים. נראה שהפעם נעשה ניסיון אמיתי לייצר התאמות שיעבדו, ויותר מזה: אשכרה הקשיבו לבקשות, להעדפות ולטעם האישי של המשתתפים. ומי היה מאמין? נראה שהנוסחה הזו עובדת. נכון, העונה עדיין בחיתוליה, אבל הכימיה המיידית בין רוב הזוגות ניכרה מיד. כבר שינוי מרענן לעומת מבטי האימה מתחת לחלק מהחופות של העונה האחרונה.
אבל את הקרדיט הגדול ביותר לשדרוג ב'חתונמי 2.0' צריך לזקוף לזכותם של הכלות והחתנים. איכשהו, דווקא "החבילה הכבדה" שהם נושאים איתם - כינוי די מבאס לילדים ולאקסים - מצליחה איכשהו להקליל את העסק. אחרי שכבר התאהבו בגדול, עמדו מתחת לחופה ונשבעו שלנצח, אחרי שהביאו לעולם ילדים והקימו משפחה - ואז הכל קרס מתחת לרגליהם, מה כבר יכול להפחיד אותם? איזה תסריט גרוע יותר מאשר לראות את החלומות הכי גדולים שלך מתנפצים? וחמור יותר - לנפץ במו ידיך את החלום של הילדים שלך?
ולכן, כשהם עומדים זה מול זה בשמלה ובחליפה (אבל יחפים, כי בכל זאת תאילנד), הצלקות שלהם משמשות כחומות הגנה. אחרי שקמו משבר גדול, אחרי שלמדו שהם יכולים לבד, האדם שעומד מולם יכול להיות רק בונוס. במקרה הרע, הם יחזרו הביתה עם פסי שיזוף ומזכרות לילדים. במקרה הטוב, יצליחו למצוא באמצע החיים אהבה חדשה, טובה ונכונה. וזה כבר תיקון של ממש.
