החשש הגדול היה שההצלחה של הנבחרות הצעירות הייתה הבלחה, שעולם הכדורגל נרדם ונתן לישראל להשתולל ומהשחקנים האלה לא ייצא כלום. אנחנו מכירים את ההצלחות של נבחרת העתודה בכדורסל, וכבר יודעים שלא כל הסגל מצליח למצות את הפוטנציאל בבוגרים.
הביקוש אליהם בחו"ל מוכיח שגם העולם ראה והתרשם מהכישרונות שלנו. הביטוי "דור הזהב" כבר הפך למגוחך, מאז 1970 נוהגים לתת את התואר הזה. אבל הפעם יש כאן שחקנים בגילי 20-21 שנמכרו במיליונים. נכון, אלו לא הסכומים ששופכים על ברזילאים צעירים. ועדיין, הנכונות של הדור הנוכחי לעבור בגיל הזה במקום להתפנק מעידה על בגרות שלא הייתה לדורות שלפניהם. סתיו למקין, למשל, לא הצליח בשחטאר, חזר להתאושש במכבי ת"א, ובמקום להתבסס אצלה בנוחות שוב יצא החוצה - כי הוא מאמין ביכולת שלו. לענאן חלאילי הייתה פתיחה קשה בבלגיה, אבל בסוף העונה הפך לאחד השחקנים החשובים באליפות של סן-ז'ילואז. פעם, במצב הזה, שחקנים היו זוחלים בחזרה לישראל.
לא הייתי ממהר לזלזל ב-MLS כפי שנהוג לעשות כאן. מדובר בליגה יותר טובה מליגת העל, מבחינת מתקנים אין מה להשוות וכמובן יש שם את לאו מסי. אינטר מיאמי הייתה מבטיחה אליפות בליגת העל כבר בחודש דצמבר. ארה"ב נמצאת בתקופה שבה אכפת לה מכדורגל, וכשהאמריקאים רוצים משהו הם בדרך כלל גם משיגים אותו. זאת מקפצה יותר טובה לליגות הבכירות באירופה מאשר הליגה שלנו. נראה שנגמרו הימים בהם היה אפשר לקפוץ מישראל היישר לפרמייר-ליג. אפשר לסמוך על האמריקאים שימשיכו לפתח את השחקנים שלנו.
אז האם "דור הזהב" הזה יביא אותנו לטורניר גדול? מוקדם לדעת. מה שכן ברור – הם מבינים שהזמן הקריטי בקריירה שלהם הוא עכשיו. הם בוחרים נכון, חושבים קדימה, ומוכיחים שהשכל מחוץ למגרש לא פחות חשוב מהכישרון ברגליים. הם לא חיים באשליות שמישראל אפשר להגיע היישר לליגות הטובות בעולם ועפו מכאן בהזדמנות הראשונה. מרשים מאוד.
