דווקא בימים כמו אתמול, שבהם משהו כביכול זז במגעים להסכם הפסקת האש בעזה, אפשר להבין איזה מכבש אכזרי דרס את התודעה הישראלית במשך כמעט שנתיים. הרי על פניו, כל עולם המושגים שהשתלט על המסך החל משעות אחר הצהריים אמור לייצג התפתחות, ואולי אפילו חיובית. אבל זה בדיוק מה שקרה ביותר מדי אחרי הצהריים שהסתיימו במפח נפש, עד שהמילים עצמן איבדו כל משמעות. להפך: נדמה שהדרך היחידה להתמודד איתן היא לא לייחס להן איזשהו מטען, מה שנוגד לגמרי את הרציונל של "חדשות".
התחושה בולטת עוד יותר לאור העובדה שעמדת ראש הממשלה היא כמו הצעצועים מאחורי הזכוכית השקופה במכונות בקניון, אלה שלא משנה כמה מנסים לתפוס אותם עם הצבת – זה אף פעם לא מחזיק מעמד: קודם נתניהו מתעקש רק על "עסקה חלקית", אחר כך מצהיר שידרוש "עסקה אחת", ואז מסבירים שאם תהיה "עסקה חלקית" הוא יסכים לה, אבל אומרים שבעצם לא בטוח, כי הוא אמר לשרון גל שאין יותר "עסקה חלקית", אבל זה רק שרון גל, סוחר שרשראות עם תוכנית אקטואליה.
גם הפרוגנוזות סביב "התגמשות חמאס" הן כתם רורשאך מותאם היטב לתפיסה המוקדמת של הדובר. רק שלשום הוסבר שהמחאה "מעלה את המחיר", "משרתת את חמאס" ואלה עוד התיאורים המנומסים. פתאום התברר שחמאס ב"לחץ אטומי" וכמובן שזה רק בזכות האיום ב"לחץ צבאי", אותו לחץ שמפניו הזהירו מאות אלפים שיצאו להפגין והצבא מתנגד לו עד כדי קמפיין על הראש של הרמטכ"ל. מתברר שתוך פחות מיממה, הכוחות המאגיים המיוחסים להפגנות על חמאס התאיידו כמו הסבלנות של ההורים בסוף אוגוסט. נס.
בהתאם לכללי הטקס מורט העצבים (הכולל בין השאר את איומי השרים סמוטריץ' ובן גביר ומאמצי-על לא להגיד "אופטימיות" למרות שנורא רוצים), הבלבול המוחלט הוא שעתם היפה של הגורמים: גורם בצוות המו"מ, גורם ביטחוני ואיך אפשר ללא "גורם מדיני", זה שתמיד נמצא במרכזו של כל ריטואל התקווה-אכזבה-ייאוש. גם אמש הוא לא הכזיב, כשהודיע ש"עמדת ישראל לא השתנתה": ובכן, כל הבעיה היא שגם טובי הפרשנים והפרשניות, בין אם הם תומכים בהסכם או מפנטזים להפוך את העיר עזה לגראונד זירו, יודעים ש"עמדת ישראל" נוזלית יותר מגלידה שהושארה בשמש. הם מצטטים "גורם מדיני" ויודעים ש"עמדת ישראל" תקפה רק עד שנתניהו יאמר משהו אחר בפומבי, יסתור גם אותו באמצעות "גורם בסביבתו", ינסה לפשר בין הניצים על ידי "גורם מדיני" וכולם יעלו להכרעה בבית הדין לערעורים בראשות "גורם מדיני בכיר".
ורק אלה שבאמת מפורקים לגורמים עדיין שם.
בקטנה
אתמול ב"מה קורה פה" של רשת, שלום אסייג שאל למה בכלל משדרים את תחזית מזג האוויר בקיץ הישראלי, כי גם ככה כל יום זה אותו חום. הבדיחה הזאת, שנחשבה עתיקה עוד כשאסייג היה סטנדאפיסט צעיר ומבטיח, מסכמת לא רע את התוכנית כולה: היא אפילו פחות נחוצה מתחזית מזג האוויר בקיץ.
