במהלך הכנות להפקת תיאטרון שמשלבת שתי אגדות בריטיות – וויליאם שייקספיר ותום יורק – הסולן של רדיוהד נבר בארכיון הלהקה כדי לחפש ביצועים חיים לשירי האלבום Hail to The Thief מ-2003, הידוע גם כאלבום שבו רדיוהד חזרה (בערך) לגיטרות (אחרי האלבומים Kid A ו-Amnesiac). שירי האלבום, בהם הסינגלים There There ו-2+2=5, ניצבים במרכז ההצגה שנקראת Hamlet Hail to The Thief, והיא רצה בהצלחה במנצ'סטר באביב האחרון. אולם יורק כל כך התלהב ממה שמע, עד שהחליט לעשות משהו שרדיוהד עשתה רק פעם אחת בעבר: להוציא אלבום הופעה, המבוסס על ביצועים לשירי Hail to The Thief בשנים 2003-2009 (כלומר לא רק מהסיבוב שליווה את האלבום). רצף השירים אף משחזר את הסדר של האלבום המקורי.
אמנם, עברו שבע שנים מאז שרדיוהד הופיעו בפעם האחרונה, אבל מי שראה אותם (למשל, בהופעה האגדית בפארק הירקון ב-2017), לא צריך תזכורת לכך שמדובר בלהקת הופעות פנומנלית, השילוב האידיאלי בין הכריזמה של אמנות הפרפורמנס לעוצמה של מוזיקה חיה. ובכל זאת, יורק איבחן משהו נכון: Hail to The Thief והשירים שלו הוציאו מרדיוהד דמות שלא הייתה קיימת קודם וגם לא מאז. זאת חיית פרא רעבה ושכלתנית, שמוּנעת מזעם פוליטי (האלבום מהדהד את הפרנויה פוסט 11 בספטמבר ואת הדיכאון בעקבות הפלישה לעיראק) ובוחנת את עצמה מחדש כישות היברידית, המורכבת מרוק בשרני וממוזיקה אלקטרונית אבסטרקטית. הביצועים לשירים פחות מוכרים, כמו Myxomatosis ו-Where I End And You Begin, משקפים את ההנאה של רדיוהד מהחופש האמנותי שהרוויחו בעשור הראשון לפעילותם וגם, בפשטות, מהזכות לתת בראש.
ואולי השיר הכי מהדהד ב-2025 הוא Wolf At The Door הסוגר, שגם בזמן אמת הותיר חותם עמוק. היום, לשמוע את יורק שר/נואם/מיילל "אני מרחיק את הזאב מהדלת, אבל הוא מתקשר אליי/ מתקשר אליי בטלפון/ מספר לי איך הוא עומד לסמרטט אותי/ לגנוב לי את כל הילדים אם לא אשלם כופר", מעורר תחושה עוד יותר מצמררת: זה כבר לא סיוט, זאת המציאות.
