"לי הייתה דילמה", אמר גיא פלג בשבתו כרפי רשף של סוף אוגוסט בחדשות 12, "אם לעסוק בחברת הכנסת טלי גוטליב, כי הרי זה משחק לידיה". תנוח דעתו של המגיש: הדילמה כבר לא רלוונטית. יעסוק בה, לא יעסוק בה, זה לא משנה: אלה לא ימי אורן חזן העליזים ואפילו לא השר איתמר בן גביר, שאלמלא ההתרסקות המוסרית של תקשורת המיינסטרים כנראה היה מקושש קולות רק ב"אח הגדול".
כי האמת היא שגוטליב כבר לא צריכה את ערוץ 12 (וגם לא את 13 ובטח שלא את 11): הפרצוף שלה מוכר דיו וקולה מככב בסיוטים. למעשה, מאז המלחמה גוטליב מופיעה לעיתים רחוקות מאוד בערוצים הללו, והיא עדיין נחשבת לפופולרית מאי פעם במפלגתה, כפי שהעיד לאחרונה דובר הליכוד בריאיון לנדב פרי. "צריך מכשיר שיחשמל אנשים בכל פעם שהם טוענים שהיא אינדיקציה למשהו", אמר עליה פעם עמית סגל. כמו שזה נראה כרגע, ייתכן שסגל הוא זה שצריך שוק חשמלי כדי להתעורר (או עוד "ריאיון מיוחד", כמו אמש).
אחת הסיבות לכך היא שגוטליב נתמכת באופן נלהב על ידי מקפצת התהילה החשובה ביותר בגוש הימין: ערוץ 14. היא רצויה שם בכל שעה ובכל רצועה ונדמה לפעמים שהיא אכן מופיעה שם בכל שעה ובכל רצועה. אתמול בבוקר, לדוגמה, עודד מנשה נשמע ממש שבור לב כשהתברר שגוטליב התבהמה בבית המשפט ולא בתוכנית שלו, כפי שתוכנן. לעומתו בועז גולן זכה לרבע שעה בגן עדן.
זה לא מקרי: גוטליב מייצגת באופן הכי טהור את סדר היום המהפכני של ערוץ 14 ובעיקר את פילוסופיית המשחק הכסחנית שלו. "סתימת פיות בבית המשפט", הייתה הכותרת באתר הערוץ בעקבות התקרית. גולן שאל אותה, בנימה חצי-מתנצלת, למה להיטפל לעובד המשמר והוסיף שהיא בכלל מסכנת מקורות: "את יודעת כמה מידע אנחנו מקבלים מהחבר'ה האלה, נגד מערכת המשפט? הם מדברים איתנו לא מעט... הם לא סובלים את מה שקורה במערכת המשפט". גוטליב נדרה שהיא לא מלשינה. לברית הבריונים שלום.
מכאן שגם הגינויים של חלק מבכירי הליכוד, ובראשם שר המשפטים הבית"רי ועדין הנפש, הם מפגן פתטי וצבוע על רקע פריימריז. לא פלא שראש הממשלה, השולף הכי מהיר במערב כשמתאים לו, נותר אילם: מי שנדרש להגן על נכס כמו יונתן אוריך, לא מוותר על אף כלי תקיפה - לא מסוג ערוץ 14 ולא מסוג טלי גוטליב.
בקטנה
בחדשות 13 נרעשו לגלות שדובר צה"ל לשעבר, דניאל הגרי, עשוי לספוג טענות בדוח מבקר המדינה. "אבסורד הביקורת", הייתה הכותרת לפרסום של ברוך קרא, שהסביר כי הטענות נגד הגרי הן ש"הגדיל יותר מדי ראש" ועסק גם בנושאים מדיניים, מה שגרם למגיש אודי סגל לגחך. ובכן, אמנם בחוגים מסוימים הועלה הגרי לדרגת קדוש (שלא לומר קדוש מעונה), אבל לא ברור מה כה מופרך בביקורת על גבולות הגזרה של דובר צה"ל. אחרי מלחמת לבנון השנייה, למשל, העיר מבקר המדינה דאז על תכנים מדיניים בתדרוכי הצבא ואף ציטט את הרמטכ"ל: "דובר צה"ל אינו דובר מדינת ישראל, ולכן עליו לעסוק בדוברות צה"ל בלבד. כאשר זה גולש למקומות אחרים צריך לעצור את זה". אם כבר, מהדורה שמזנקת באוטומט לגונן על דובר צה"ל היא האבסורד האמיתי.
