המיתוג של מרכבות גדעון ב' מעיד משהו על הלך הרוח בצמרת הצבא ביחס למבצע לכיבוש עזה. בעיני הרמטכ"ל, מרכבות גדעון המקורי היה מבצע מוצלח, מה שקשה לו להגיד על המהלך הצבאי המתוכנן שנכפה עליו. בדרג המדיני, וגם בקרב רוב הציבור, הדימוי הפוך: מרכבות גדעון נתפס כשם נרדף לדשדוש של חודשים שלא הביא להישג.
אלו ואלו יכולים להסכים על כך שפנינו לעוד מאותו דבר. הקבינט החליט, אבל הרמטכ"ל שולט בדרך הביצוע. הפסקת האש שהוכרזה בין הרמטכ"ל לשר הביטחון פינתה את השניים לשרשרת ארוכה של ישיבות לאישור תוכניות. זה נעשה באופן מופגן ומצולם כמעט עד גיחוך: פעולה צבאית שסובלת מדברור יתר מלכתחילה, אולי כדי להפגין חזית אחידה או לא לקפח אף אחד בתמונות, וגם כדי שחמאס ישתכנע. אם האיום הצבאי אמין, אולי ייחסך הצורך לממש אותו.
1 צפייה בגלריה
(סמוטריץ' במעלה־אדומים. לוחץ לריבונות באיו"ש כדי לטרפד מדינה פלסטינית | צילום: רונן זבולון, רויטרס)
בעזה כנראה התרשמו קצת יותר מהפרשנים הישראלים לגבי רצינות הכוונות של הממשלה. דווקא אחרי ההפגנה הגדולה למען החטופים בתחילת השבוע, שנתניהו הזהיר שתקשיח את עמדות חמאס, הצד השני התגמש – לפחות למראית עין. בקבינט יש יותר מפרשנות אחת לשאלה מה החזיר אותם לשולחן: כל אחד רואה פה הוכחה לשיטתו. סמוטריץ' משוכנע שהלחץ הצבאי מוכיח את עצמו, כך שאפילו התחלה של תנועות טנקים בשטח הלחיצה את המחבלים. דרעי וסער משוכנעים שההחלטה להציף את הרצועה בסיוע היא שקברה את קמפיין ההרעבה תחת המשלוחים ההומניטריים המוצנחים. יש גם את הפרשנות של דוברת הבית הלבן שלקחה את הקרדיט לציוץ של טראמפ. אחרי ההונאה ערב התקיפה באיראן אי-אפשר לפסול את האפשרות שגם העצות הפומביות של נשיא ארצות-הברית הן חלק מלוחמה פסיכולוגית מול הצד השני.
סמוטריץ' לא יודה בזה, אבל במובן מסוים גם הלחץ הפומבי שלו להסיר את העסקה החלקית מהשולחן באופן סופי, שהיה אמין כמעט כמו האיום הצבאי, הלחיץ את חמאס לנסות להחיות את אותה עסקה (באותה רוח, בדיעבד, אמר לי גורם ישראלי בכיר ספק בצחוק ספק ברצינות, שגם עוצמת החיכוך בין הממשלה לרמטכ"ל הוסיפה לאמינות). זו דרכו של המשא ומתן: כשאתה מגלה להיטות יתר, הצד השני מצטנן. הדינמיקה התהפכה עכשיו. היא עלולה להתהפך שוב.
אמון חד-צדדי
גם בכירי הקבינט של נתניהו עסקו השבוע בניחושים ובהשערות לגבי עמדתו של ראש הממשלה. דרמר, שנחשב למייצג הטוב ביותר של עמדת נתניהו, כבר התבטא בקבינט שאין זמן לעסקה חלקית. אבל נתניהו קיבל אז את עמדת דרעי ומחק מההחלטה את המשפט שמבטיח לא לעצור בשום תרחיש. לכן, גם התדרוכים בשם גורם מדיני בכיר, על עסקה שתביא את כולם, לא מפוגגים את החשדות שברגע האמת יעדיף נתניהו עסקה חלקית.
ביום ראשון נפגשו נתניהו וסמוטריץ' אחרי שבוע של כמעט נתק, מאז ההכרזה של האחרון על אובדן אמון בראש הממשלה. סמוטריץ' לא התנצל ולא חזר בו מדבריו, וביציאה תידרך שוב שהוא "מודאג". זה עוד מתון ביחס לטקסטים מהשבוע שעבר. בהמשך השבוע, אגב, כשהותקף בממשלה על מימון הסיוע ההומניטרי, שר האוצר דווקא הודה לנתניהו על "האמון והגיבוי" שנתן בו בחזית הכלכלית. אמון חד-צדדי.
את המהפך של סמוטריץ', מ"אף גרגיר לא ייכנס" ועד להזרמת 1.6 מיליארד שקל מכספי משלם המסים הישראלי לטובת חלוקת הסיוע, הוא מציג כהמשך של אותו קו. סמוטריץ' וסטרוק סימנו מזמן את הפרדת הסיוע מחמאס כתנאי לניצחון. התקציב המדובר, לטענתם, לא יממן מזון לעזתים אלא ישמש להקמת המחפ"זים שיממשו את ההפרדה לטובת שאר האוכלוסייה. אחרי ההכחשות לפני שלושה חודשים על עצם המימון, אפשר לקחת את ההבטחה הזאת בעירבון מוגבל.
אם יש משהו שמטריד את סמוטריץ' יותר מעסקה חלקית עכשיו, זו עסקה חלקית תוך כדי תמרון, אחרי שהכוחות ייכנסו לשטח. לשתי האפשרויות הוא מתנגד, אבל אם כבר, אז עכשיו. את התרחיש הראשון אולי יצליח להכיל; אם יתממש השני – יממש את איומיו ויפרוש מהממשלה. בניגוד לעבר הוא כבר לא מציב אולטימטום פומבי. מי שאיים והתבזה, למד את הלקח, אבל בחדר הסגור הוא הבהיר לנתניהו שלא ילך על מודל בן גביר ודרעי. אם אפרוש מהממשלה, גם אפיל אותה, ונלך לבחירות על השאלה מה צריך לעשות בעזה.
חזון הסיפוח בעזה, אפילו של הפרימטר, נגנז בינתיים בגלל התנגדות אמריקאית, אבל ליו"ר סיעת הציונות הדתית יש עכשיו שיקול חדש, או תירוץ, להישאר בממשלה: כצעדי מנע להכרה הצפויה במדינה פלסטינית בספטמבר, סמוטריץ' מפעיל מכבש על נתניהו להכריז על החלת ריבונות באיו"ש עוד קודם ולהקריס את הרשות הפלסטינית כך שלא יהיה במי להכיר. בשלושת החודשים האחרונים הוא שוב עצר את העברת כספי המסים לרמאללה. הפעם אין לחץ אמריקאי להזרים אותם.
גדעון ב'
פרק ב' של גדעון סער בליכוד פתח גם את עונת הפריימריז. הבשורה על אישור 2,400 המתפקדים שיקבלו קיצור פז"מ העירה את אחרוני המנמנמים. זו אחת הקבוצות המאורגנות הגדולות. אליה מצטרפים עוד תאים רדומים של סער שנותרו בליכוד כשיצא להרפתקת תקווה חדשה. עם זה הוא יוכל לסגור דילים עם שאר בעלי הארגזים.
בשבוע הקרוב ייסגר ספר הבוחרים לוועידה ולסניפים לקראת הבחירות שמיועדות לנובמבר. אם הכנסת תפוזר בתחילתו של מושב החורף, זה יהיה גם ספר הבוחרים של הפריימריז לרשימה. מי שנתפס כמאוים ביותר מסער הוא מי שהרוויח את השדרוג שלו דווקא בזכותו – ישראל כ"ץ. את הקדנציה הוא התחיל במשרד האנרגיה, משם השתדרג לתיק החוץ ברוטציה עם אלי כהן. בתיק הביטחון זכה מההפקר בעסקה סיבובית, כשסער חזר לממשלה וגלנט פוטר.
כ"ץ ביצועיסט, אבל הרקע הביטחוני שלו חלש. מלבד אולי יאיר נתניהו, איש לא חושד שהוא הכתיב את זהות הרמטכ"ל או את המדיניות הביטחונית, ובכל זאת, בסקרים הפנימיים במפלגה הוא מתחזק מאוד. בסוף הוא היה שם כשישראל תקפה באיראן, ולא פחות חשוב – גם בשמחות של הפעילים. המתח בין סער לכ"ץ הוא בכל מקרה רק בגלל הדאגה ליום שאחרי נתניהו, כשיבוא. אחרי לקחי אדלשטיין וסער עצמו, איש מהם – וגם לא מהמועמדים האחרים – לא יביא את היום.
בית חולים חולה
לפני שבועיים כתבתי כאן על האינפלציה בקמפיינים למימון המונים שנועדו למלא חלל שהוא חובת המדינה, אבל הטלפון שקיבלתי מרוביק דנילוביץ' נשמע דמיוני: ראש עיריית באר-שבע מחפש נדבות לשיקום בית החולים סורוקה שחטף טיל איראני. הנזק מוערך במיליארד שקל. קיבוץ נדבות מהציבור לא יסגור אפילו פרומיל, אבל זה סוג של מחאה. דנילוביץ' מעדיף בינתיים לא להפגין אלא לסגור בטוב את הפער שממנו סובלים תושבי הדרום: 40 אחוז פחות מיטות אשפוז, 30 אחוז פחות חדרי ניתוח, המחלקות הפנימיות שוכנות במרתפים, והשיקום הוגלה לבניין מחוץ לעיר. וזה בית החולים המרכזי של הנגב, הכי קרוב לעזה והראשון לטפל בלוחמים שנפגעים שם.
בשינויי התקציב בממשלה השבוע, סורוקה נשכח. דנילוביץ' לא חושב שזה בכוונה. פשוט אין גורם מתכלל אחד. זה בין הבריאות לאוצר. אם היה מנכ"ל למשרד ראש הממשלה, אולי הייתה לו כתובת. אבל אין לו, אז הוא זימן חברי מרכז ליכוד לישיבת מועצת עיר כדי שילחצו על מי שאפשר. חשבתי שאני לא שומע טוב, אבל אז ראש העירייה הזכיר את אחוזי התמיכה שבהם זכו הליכוד ומפלגות הקואליציה בבחירות האחרונות בבאר-שבע. אם אלו הטיעונים שנדרשים כדי לרתום את הממשלה, אז הנער הבאר-שבעי מהסרטון באמת היטיב לתאר: סורוקה הלך, בראש של אמא שלי.
