ליום הולדתה ה-40 קיבלה הזמרת מיי פיינגולד מתנה שכבר נמחקה מרשימת המשאלות שלה מפני שלא היה לה ספק – היא לא תתגשם. פרק גימ"ל בחייה לא יקום ולא יהיה. עכשיו, על סף 43, היא משחזרת את יום ההולדת העגול והנורא שבו מיררה על הרצפה ומתוך ייאוש יצאה אל הלא-נודע. "ושם, באוהל אינדיאני באיזו חורשה נידחת בגלבוע, הכרתי את אהבת חיי", היא מצחקקת כמו חתולה שליקקה קצפת עם ריבה.
איך זה קרה?
הרוקיסטית הכי צרודה בארץ, שעד גיל 17 נשאה את השם מיטל סלונימסקי, מספרת שמשבר גיל ה-40, "קלאסי, אבל עוצמתי", נחת עליה בתקופה חשוכה. היא הייתה אז גרושה שלוש פעמים משני בעלים ("עם השני, ליאור נורדמן, אבי שני ילדיי, התחתנתי פעמיים") עם אפס ציפיות לשמש שתזרח לה מחר. זה מ"אנני", כמובן. המחזמר שהחזיר אותה לבמה (29-27 באוגוסט, אקספו תל-אביב).
"בחמש השנים שקדמו לקורונה נתקעתי בלופ של עבודה ללא הפסקה. דורי", היא מצביעה על בן התשע שיושב איתנו, "היה אז תינוק שנסע איתי יום-יום מהבית שלנו בכפר תבור לתל-אביב. הלוך וחזור. עבדתי בכמה תיאטראות במקביל, חייתי באוטו. שנייה לפני הקורונה הוצאתי תעודה של מדריכת פילאטיס ואמרתי 'יאללה, אני מחליפה מקצוע'. פתחתי סטודיו בבית, התחלתי לאמן, וכשהסתיימה תקופת הקורונה חזרו ההפקות שירדו בתקופת הסגר והיו לי התחייבויות. אז מה עכשיו?
"בשבוע שקדם להחלפת הקידומת עוד היו לי מיליון תוכניות, מסיבות וחגיגות, אבל יצא שרבתי עם חברי הלהקה שלי והתפרקנו, הכל בוטל ומצאתי את עצמי יושבת בבית על הרצפה, בוכה בהיסטריה, 'אני לא רואה שום אופק, אין תקווה'. ויתרתי על זוגיות ועל העתיד, הרגשתי שהגעתי לתקרת הזכוכית שממנה אין לי לאן להמשיך ושלנצח אחיה ככה, לבד. אני זוכרת שהרמתי את העיניים לשמיים ובפעם הראשונה בחיי דיברתי אל היקום. אמרתי לו: 'תגיד לי לאן ללכת ואני אקשיב לך', ובפעם הראשונה בחיי שיחררתי שליטה. חבר טוב שאל אותי, 'אילו יכולת לעשות כל דבר שבעולם, מה היית עושה?' ועל המקום עניתי, 'הייתי נוסעת לשבט אינדיאני וחיה כאינדיאנית בטבע'. נקודה".
ואז היקום התערב. "באותו היום קפצה לי מודעה לאוהל טיפי בטבע של חברת גלמפינג ואמרתי ליקום: 'אוקיי, אני מקשיבה, הנה השבט האינדיאני שלי' וסגרתי שני לילות בטיפי אינדיאני בשום מקום. הגעתי עם שני הילדים, אמילי ודורי, בא מישהו והסביר לי איך מפעילים את הגנרטור וזהו. למחרת בצהריים אבא שלהם בא לקחת אותם ונשארתי לבד, עם ספר ביד, בטבע הנפלא. פתאום הגיע רכב ויצא ממנו בחור צעיר. חשבתי שהוא מהחבר'ה של הגלמפינג עד שהוא התחיל לשאול מה זה האוהל המוזר הזה והבנתי שהוא לא קשור לשום דבר. ואז זה הסלים. הוא תפס לי ביד והתחיל איתי באופן ממש אגרסיבי, 'כמה את יפה, אני רוצה לחבק אותך'. אמרתי לו בטון הכי אסרטיבי שלי, 'בעלי כאן עם הילדים וכולם תכף חוזרים וזה, אני מבקשת שתלך' ולשמחתי הוא נסע.
"התקשרתי בבהלה לבעלים של החברה, תיארתי לו מה קרה ואמרתי שאני לא מרגישה מוגנת לבד בטבע. כשהוא אמר 'חכי, אני מגיע להרגיע', ביקשתי שיביא לי לום. אחרי חצי שעה הוא בא, התברר שהבעלים הוא הבחור שאתמול הדגים לי איך מפעילים את הגנרטור, והוא הביא לי לום שזכה לכינוי 'הלום שהביאנו עד הלום'. אחרי שסידר כל מיני דברים במאהל הוא התיישב והתחלנו לדבר וקרה שם קסם".
היקום שלח לך אותו?
"לא, היקום שלח אותי למקום המדויק שאליו הייתי צריכה להגיע כדי להכיר את אהבת חיי. כשהוא הלך התקשרתי לחברה הכי טובה שלי ואמרתי לה: 'תקשיבי, אני לא מבינה מה קרה לי, דיברתי עם מישהו שביטא בקול רם את המחשבות שהיו לי בראש'. עוד לא ידעתי להסביר לעצמי מה קרה, רק ידעתי שקרה משהו שהעיף לי את המוח. בערב הוא חזר עם גיטרה, התברר שגם הוא עבר דרך 'כוכב נולד'. הוא מוזיקאי מוכשר מאוד. והשאר היסטוריה. אמיר הוא לא מתנת יום הולדת, הוא מתנה לחיים".
מקום טוב באמצע
לפני שנה וחצי היא התחתנה עם אמיר שמר (38), יזם ואיש עסקים שצעיר ממנה בחמש שנים, וש"לצידו אני תמיד מרגישה קטנה. התחתנו סתם בשביל הרגשנות והרומנטיקה, וכמו בפעמים הקודמות עשיתי את זה כדין ולא כדת, אני אתיאיסטית. אמיר הוא החבר הכי טוב שלי בעולם חוץ מאמילי (14). אנחנו משתעשעים במחשבה שנוצרנו מאותה נשמה מפני שאנחנו כל כך דומים בדפוסים המחשבתיים ובגישה שלנו לחיים. אני מרגישה תחושת שייכות שלא הייתה לי מעולם. ואת יודעת איך זה שאנחנו לא רבים? מהשנייה הראשונה שלנו ביחד עשינו הסכם מילולי שלפיו אף פעם לא נמתח ביקורת זה על זה. לראשונה בחיי אני חופשייה להיות מה שאני רוצה, וזה מקום טוב לחיות בו. ממש-ממש".
הם חיפשו מקום טוב באמצע, בין כפר תבור לביתו שבבית השיטה, ואיחדו כתובות בבית שכור במושב מולדת. הוא גרוש פלוס שלושה בנים (אריאל, אליה ואביה) וימי המשמורת שלו חופפים לשלה, "אז או שיש לנו חמישה ילדים בבית או שאין אף ילד בבית. יצא לנו סידור נהדר. גם הילדים שלנו התחברו בשיא הטבעיות, ואנחנו משפחה לכל דבר. איך זה לבשל לשבעה פיות? אמיר מבשל מדהים ואני בכלל לא נכנסת למטבח. הכביסות עליי, יש הרבה. ואני פשוט ממוטטת עליו מרוב אהבה".
"אומרת המון לא"
בחודשיים של החזרות על "אנני", בבימוי צדי צרפתי, היא נסעה נון-סטופ בקו מולדת-תל-אביב וחזור. "שש שעות ביום על הכביש. ידעתי שבתקופת ההופעות זה לא יעבוד ועשיתי את כל ההכנות הנפשיות לקראת לינה אצל הוריי, בראשון-לציון, מה שאומר שמדי בוקר אוכל שעה וחצי של פקקים. בסוף אני מסבלטת דירה חמודה במרחק חמש דקות נסיעה מהאולם, גם אמילי ודורי איתי, והכל היה מושלם אם לא הייתי נאכלת בגעגועים".
לדבריה, מאז שהכירה את אהבת חייה היא מסודרת מבחינה כלכלית ויכולה להרשות לעצמה לברור את ההצעות בפינצטה דקיקה. "אני אומרת המון לא", היא מודה. "אני צריכה סיבה ממש טובה כדי לצאת מחיק אמיר והמושב". בשנה הראשונה שלה בחיקו שום הצעה לא הוציאה אותה מהבית. בשנה שעברה היא יצאה לטובת התפקיד הראשי ב"סווינג", וכשהמפיק של "אנני" צילצל אליה – היא לא היססה.
"למה?" כולה קורנת, "מפני ש'אנני' היא אהבה. גדלתי על הסרט הזה, ובזיכרון הסלקטיבי שלי זו הייתה יצירה שרקמה את חלומות הילדות שלי להשתתף במחזות זמר. מכל הדמויות שבסרט הכי אהבתי את גרייס, מזכירתו הבלונדינית של המיליונר, היא הצטיירה בעיניי כסוג של מלאך, אבל כשהתקשרו אליי מההפקה – לא, אין לי סוכנים, הכל עובר דרכי – הייתי בטוחה שיציעו לי את לילי, החברה של רוסטר. למה? מפני שעל פי רוב מציעים לי את הדמויות הרעות. הגרון שלי נורא מחוספס ולכן אני תמיד המכשפה".
את הצרידות היא סיגלה בגיל 16, שלוש שנים אחרי שהתחילה ללמוד פיתוח קול אצל זמרת אופרה. "הייתי זמרת אופרה מחוננת, הופעתי ברסיטלים, היה לי קול מאוד-מאוד נקי, עד שגיליתי את הרוקנרול והסיגריות והחבר'ה המגניבים וכשהתחלתי לשיר רוק נורא רציתי להיות צרודה. כבר בילדות קינאתי בזמרים צרודים כמו גידי גוב. עבדתי בלהצטרד. כל יום ננעלתי בחדר לכמה שעות, שרתי וצרחתי עם להקות וגמרתי את הגרון ויום אחד, בום, זה קרה. הצרידות יצאה ממני בלי ללחוץ והפכה לזהות שלי".
בגיל 17, כשסיימה את התיכון, הניפה את נס המרד וירדה לאילת. "בימים הראשונים פגשתי חבר'ה מדרום-אפריקה ששאלו איך קוראים לי וכשאמרתי 'מיטל' הם עשו פרצוף, אז אמרתי 'תקראו לי מיי, קיצור של מיטל'. אף פעם לא אהבתי את השם הזה, תמיד הרגשתי שיש בו משהו נורא גנרי, והדבר האחרון שרציתי זה להיות גנרית, תמיד חיפשתי ייחודיות. מאוחר יותר הם סיפרו לי שבשפתם, מיי זה זהב. שיהיה".
ופיינגולד?
"באילת פגשתי את מיקי פיינגולד, בסיסט, הופענו בבתי מלון והתאהבנו. בגיל 23 אבא שלי עשה לי שיחה, 'רק שתדעי, שאם אי פעם תרצו להתחתן אז אני אממן'. כשחזרתי הביתה, לאילת, וסיפרתי למיקי על השיחה, הסתובבנו זה לזה ואמרנו כמו ילדים 'יו, אולי נתחתן?' אחרי החתונה האזרחית בקפריסין עשינו מסיבה למשפחה והיה סבבה. כשעברנו למרכז הכל קרס. החזקתי אותנו בשתי עבודות מקבילות, בקיוסק ובמסעדה, מיקי חלם שחברת תקליטים תחתים אותנו על חוזה, וכשזה סוף-סוף קרה גיליתי שחייתי באשליה ילדותית. חשבתי שברגע שיחתימו אותנו נהפוך לסופרסטארס ונרוויח כסף, וזה היה רחוק מהמציאות, כמובן. שנייה אחרי שהחלטתי להיפרד ממנו פנתה אליי תחקירנית של 'כוכב נולד'. היה לי רגע של התלבטות. עוד לא התגרשנו, אז להציג את עצמי בתור פיינגולד? עדיף שאחזור לסלונימסקי? בחיים לא. שנאתי אותו, זה שם ששובר לשון".
זיכרונות מ"כוכב נולד"
פיינגולד מופתעת להיווכח שגם עכשיו, 16 שנה אחרי שרוני דלומי ניצחה, אנשים עדיין זוכרים את הביצועים שלה (כמו "שאריות של החיים" ו"חופשייה"), שמיקמו אותה במקום השלישי. גם "הוא לא יודע מה עובר עליי", מהמחזמר של שלמה ארצי זכור לטוב. את הופעתה באירוויזיון (2014, קופנהגן) היא אולי תעדיף לשכוח. "הלם. בחזרות היינו בראש טבלת ההימורים העולמית ובזמן אמת אפילו לא עלינו לגמר. בחצי גמר היינו מקום אחד לפני האחרון. אגב, שנה אחרי זה שיטת הניקוד שונתה, כי היו כאלה שסידרו את הניקוד לטובתם, אבל בקהילת האירוויזיון הישראלית אני נחשבת למחדל הגדול של כל הזמנים. ואני נושאת את הטייטל הזה בגאווה".
בגאווה?
"ברור. מה אכפת לי? עברתי חוויה משוגעת, היא נגמרה איך שהיא נגמרה והמשכתי את החיים שלי הלאה. זה לא משהו שאני נושאת איתי. אין לי פצעים וצלקות בעקבות נפילות מקצועיות, רק בעקבות דברים שקשורים בנפש שלי, באהבה. אלה הדברים שיכולים להפיל אותי. בקריירה אני צוברת חוויות. ראיון, אגב, לא מוגדר אצלי כחוויה מהנה. יש לי אנטי לפרסום, בכל פעם שהתהילה התקרבה אליי ברחתי ממנה. למה בחרתי במקצוע הזה? עד היום אני שואלת את עצמי. זה היה חלום ילדות, ולכן אני אומרת ש'לפעמים חלומות מתגשמים'. על הבמה הנשמה שלי פורחת, אבל כל מה שמתלווה למקצוע הוא סיוט בשבילי. אני נורא אוהבת את השקט והפרטיות בקן המשפחתי שלי".
ילד משותף?
"לא, ויתרנו על הרעיון הזה. השתעשענו בו בהתחלה, כמו כל זוג נלהב, אבל יש לנו חמישה ילדים ואנחנו רוצים ליהנות מהחיים ולא להשתעבד לעוד. חמישה ילדים זה כמעט כמו בית היתומות ב'אנני'. זה רומנטי מאוד לחשוב על ילד משותף שיהיה חצי שלי וחצי שלך, אבל בסופו של דבר ילד הורג את הרומנטיקה. החלטנו שבמקום ללדת ילדים נלד רעיונות. עד 7 באוקטובר היה לנו מופע משותף, אמיר ניגן ואני שרתי, ורצנו בכל מיני מקומות".
הביקורות אהבו את הביצוע שלך לגרייס. זה פותח לך את התיאבון?
"לא, אני ממוקדת בכאן ועכשיו. המחשבות שלי על העתיד מתמקדות במסלול אחד. אני נורא רוצה להגיע לגיל זִקנה עם אמיר, שלא יקרה שום דבר לאף אחד מאיתנו. קיבלתי אותו בגיל מאוחר, יחסית, ואני רק רוצה לפחות עוד 40 שנה עם האיש הנדיר הזה, שלמזלי הוא שלי".
