היה צורך בעיוורון מוחלט כדי לא לדעת שהדוח של IPC, על רעב ברצועה, הוא רק עניין של זמן. זו תוצאה הכרחית של החלטת הקבינט מתחילת חודש מארס, על סגר כולל. זו הייתה החלטה בשירות חמאס. משום שאנחנו גם במלחמת תעמולה. וממשלת ישראל עושה כל מאמץ, בהצהרות, בהחלטות, להעניק את הניצחון לחמאס. הסברה לא תעזור. מדיניות הייתה עוזרת. אבל המדיניות היא לעזור לחמאס.
לא מדובר רק בעוינות ייחודית ותהומית למדינת היהודים. היא בוודאי קיימת, אבל פרסומים מהסוג הזה הם עניין של מסורת. ארגוני סיוע, כתבה לינדה פולמן בספר "תעשיית החמלה" (הוצאת "שלם"), כבר לפני יותר מעשור, הפכו את ההגזמות לשיטה מרכזית בגיוס כספים. יש אלפי (!!!) ארגוני סיוע. הם מתחרים על תקציבים, גם של האו"ם, גם תקציבים מדינתיים וגם של תורמים פרטיים. מי יזכה לתקציבים גדולים יותר? מי שינפח את ממדי המצוקה.
כך שהם חייבים לשקר. כמות המזון שנכנסת לעזה גדולה הרבה יותר מהמינימום הנדרש. האו"ם, בכוונת מכוון, בזדון, מפרסם נתונים חלקיים בלבד. הכמויות האמיתיות כפולות, ויותר מכפולות. המתפ"ש מפרסם אותן. מאז 19 במאי ממוצע הקלוריות היומית לאדם הוא 4,400. הרבה יותר מהתקן הנדרש, של 2,100 קלוריות. אבל מי צריך עובדות כשהרעיון המוביל הוא הגזמות לצורך תרומות.
האם יש כיסי רעב ברצועת עזה? בוודאי שיש. וגם כאן, הקואליציה של ארגוני הסיוע וחמאס לא המציאה שום דבר חדש. תארו לעצמכם שאתם עובדי סיוע נאמנים וניטרליים, כתבה פולמן ב"תעשיית החמלה". אתם מחלקים אוכל, תרופות וציוד הומניטרי. אבל הרוצחים והטובחים, אלה שגרמו לסבל, "צורכים נתח ממצרכי הסיוע ומוכרים נתח נוסף ממנו. הפריטים שהם קונים בתמורה כוללים בין השאר כלי נשק, שהם משתמשים בהם כדי לשלח אנשים נוספים למחנה הפליטים שלכם ואף לגרום למותם".
נשמע מוכר? בוודאי. ברצועת עזה זה הרבה יותר גרוע. גם האו"ם וגם תחקיר של ה-BBC הודו שחמאס שודד את המזון וגם מוכר אותו. זה לא מפריע לאו"ם להאשים את ישראל. עם ההון שנצבר, מצליח חמאס לגייס צעירים, פעמים רבות ילדים, כדי ליצור דור חדש של מחבלים.
עסקני הסיוע מעדיפים לשתף פעולה עם הרוצחים. לאחר הטבח האיום והנורא שביצעו בני שבט ההוטו בבני שבט הטוטסי ברואנדה, אלה היו דווקא ההוטים שהגיעו לעיר גומא, שהפכה למרכז הסיוע הגדול ביותר, וזכו לטיפול של אינספור ארגונים, שהתחרו על תשומת הלב העולמית. הם העלימו עין מהעובדה שמדובר ברוצחים.
התקשורת, שהייתה אמורה לחשוף את המניפולציות והשקרים – העדיפה לשתף פעולה בהצגה. הרי התחרות היא לא רק על התרומות, אלא גם על הקוראים. כך שהיה צורך בכותרות מפחידות ובשיתוף פעולה עם המניפולציות. זה בדיוק מה שקורה עכשיו. מיד עם פרסום הדוח של IPC – ה-BBC כבר יצא עם כותרת ראשית: "לראשונה יש אישור על רעב ברצועת עזה". גם ה"ניו יורק טיימס" יצא בכותרת דומה, שהופכת את הפרסום של IPC לתורה מסיני.
הכלכלן, ד"ר יניי שפיצר מהאונ' העברית, לא מזלזל במצב המשברי ברצועת עזה. הוא גם ניתח את הדוח והבהיר: "המצב בשטח השתנה לחלוטין ומחירי המזון צנחו מרגע שיא המשבר". הדוח, כתב שפיצר, הגיע למסקנה על דרגת הרעב הגבוהה ביותר, על סמך מדד שגוי.
ישראל עשתה טעויות. היא הצליחה להפוך את עצמה לאחראית הבלעדית על רצועת עזה. במקום התנתקות הכניסה אותנו המלחמה הממושכת הזאת להתחברות ולנשיאה באחריות.
היה אפשר לאמץ את התוכנית המצרית, שכללה קבלת אחריות ערבית על הרצועה, ובכלל זה פירוק חמאס מנשקו. לא ביום אחד. לא ביומיים. ולא, זו לא תוכנית מושלמת. ועדיין, היא הרבה יותר טובה מכל המהלכים של ישראל, שכל אחד ואחד מהם ראוי לפרק במצעד האיוולת. כך שצריך להפריך את דוח הרעב של IPC. המתפ"ש מציג את העובדות הסותרות והמדויקות יותר. אבל המדיניות הישראלית הייתה ונותרה העיקר. היא זו שדירדרה אותנו עד הלום.
