לזכר אלי בכר
מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתָ גָּבוֹהַּ אֲבָל לִקְרַאת הַמָּוֶת
הִתְכַּוַּצְתָּ עוֹד יוֹתֵר, כְּאִלּוּ רָצִיתָ לְהִתְרַחֵק
בְּלֹא מִטְעָן עוֹדֵף שֶׁל גּוּף.
פַּעַם רָאִיתִי אוֹתְךָ עוֹבֵר בְּאִבְּן גַּבִּירוֹל
חוֹזֶה בְּמַרְאוֹת שֶׁאֵין סִכּוּי שֶׁמִּישֶׁהוּ רָאָה.
וְכַעֲבֹר תְּקוּפָה, בַּכְּנִיסָה לְ"צַוְתָּא",
הִתְגַּעְגַּעְתָּ לְעִדַּן הַקֶּרַח: אַתָּה עַל הַבָּמָה
קוֹרֵא שִׁירִים עַל יָפוֹ וְעַל מִין.
בְּאִחוּר שֶׁל עָשׂוֹר אֲנִי כּוֹתֵב אֵלֶיךָ בְּלִי שׁוּם כְּתֹבֶת,
כִּי לֹא הִסְפַּקְתִּי לְהַגִּיד שֶׁהַדִּבּוּר שֶׁלְּךָ
הָיָה קָרוֹב בִּמְיֻחָד.
כְּשֶׁקָּרָאתִי אֶת "תּוֹר לְאַהֲבָה" הִרְגַּשְׁתִּי לֹא-לְבַד
וְ"בְּקָפֶה שָׁחֹר..." מָצָאתִי נֶחָמָה.
קַבֵּל, אִם כֵּן, קְצַת בְּאִחוּר,
תּוֹדָה כֵּנָה עַל הַשּׁוּרוֹת.
