הפועל באר-שבע פתחה את העונה עם הדחה מאירופה, אבל בליגה אין א.א.ק אתונה. יש את היריבות המפוארת עם מכבי נתניה, שקיבלה עוד פרק. בעונה שעברה באר-שבע המציאה את עצמה כ"בלתי שבירה" עם המהפך בתשעה שחקנים, נתניה בתגובה חיבלה לה במאבק האליפות. למשחק הזה לא תהיה משמעות אדירה, אבל הוא כן מסמל שסגנית האלופה ממשיכה לעונה שנייה באותה מתכונת. הכל רגיל.
אותה קבוצה דורסנית, שתיתן לך יתרון שני שערים רק כדי שתוכל להשתעשע ברעיון של ניצחון. ואז תהרוס לך את החלום באכזריות. היא תשחק מבולגן חצי שעה, ואז תחזור לפרק את היריבה בצורה שיטתית. תיתן לך להרגיש בנוח, עד שתקלוט שאתה בעצם רק ניצב בסרט שלה. לפעמים זה נראה שיש 20 שחקנים של באר-שבע על המגרש, וזה עוד בלי לוקאס ונטורה. גם יתרון 0:2 גורם ליריבה להזיע. אולי כבשנו מוקדם מדי? אולי אנחנו חולמים? מה באמת קורה פה? זאת יכולת הרתעה ששמורה בדרך כלל לקבוצות אלופות.
