אֵלֶּה יָמִים גַּסִּים שֶׁל שֶׁקֶר
וְהַחֲבֵרוּת שֶׁלָּנוּ לֹא יְכוֹלָה לָהֶם.
כְּשֶׁאֶגְדַּל, אֶהְיֶה מְשׁוֹרֶרֶת
וַאֲחַבֵּר שִׁירִים עַל אַהֲבָתֵנוּ
עַכְשָׁו לַיְלָה. אֲנִי צוֹמַחַת,
מְגַדֶּלֶת אֶצְבָּעוֹת, רַגְלַיִם וְשֵׂעָר
רָאִיתִי אֶת הָרַעַד הֶעָצוּב שֶׁל הָאֱמֶת —
אֲנִי רוֹצָה לִזְכֹּר אוֹתוֹ.
בכל סרלואי
הַקַּיִץ הַהוּא
"וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא"
מלאכי ג י"ט
הַקַּיִץ הַהוּא הָיָה חַם מִנְּשֹׁא
כָּל שֶׁיָּדַעְנוּ הָיָה לְהִלָּחֵם.
בְּגוּפֵנוּ נִדְחַס הַזְּמַן כְּפֶחָם
הִנַּחְנוּ יְלָדִים בְּעֶרֶשׂ בַּרְזֶל
חֶמְלָה חָרְצָה סִימָנִים בַּגּוּפִים
כַּאֲדָמָה לְשַׁרְשְׁרָאוֹת טַנְקִים.
דְּבָרִים פָּרְחוּ, שָׁכַחְנוּ אֶת שְׁמָם
אַחַר כָּךְ הִנַּחְנוּ אוֹתָם עַל קְבָרִים
בַּהֲבָרוֹת שְׁבוּרוֹת נִחַמְנוּ אִמָּהוֹת
מְנִיחִים אֶת רָאשֵׁינוּ בְּחֵיקָן הֵאָפֵל.
בַּבְּקָרִים הִכַּרְנוּ: עוֹדֶנּוּ חַיִּים
שֶׁהֲרֵי גּוּפֵינוּ מְטִילִים צֵל
מַצֵּבוֹת הַמֵּתִים הָיוּ שֶׁמֶשׁ שְׁחֹרָה
כָּל הָעוֹלָמוֹת נָעוּ סְבִיבָהּ.
הַמֵּתִים מֵתוּ וּמֵתוּ שׁוּב
לֹא הוֹשַׁטְנוּ יָד לַגּוֹוְעִים.
בַּשֶּׁמֶשׁ הַנּוֹרָאָה עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם
שָׁאַלְנוּ נַפְשֵׁנוּ לָמוּת מִבּוּשָׁה.
הַקַּיִץ הַהוּא הָיָה חַם מִנְּשֹׁא
וְכָל שֶׁיָּדַעְנוּ הָיָה לְהִלָּחֵם.
אורית פוטשניק
גם על זאת
"מִלְחַמְתֵּנוּ תּוֹבַעַת בִּטּוּי וְשִׁירִים...
טוֹב! יֻשַּׁר לָהּ, אִם כֵּן, גַּם עַל זֹאת!"
נ. אלתרמן
הַנַּעַר שֶׁיָּרָה בַּיֶּלֶד לֹא חִיֵּךְ.
לֹא, לֹא בָּחוּר כָּמוֹהוּ.
הוּא לֹא חָשַׁב שֶׁזֶּה יַגִּיעַ לִידֵי כָּךְ.
הַכֹּל עָלָה בַּתֹּהוּ.
גַּם אִמּוֹ אֵינָהּ גֵּאָה,
רַק דּוֹאֶגֶת וְנִפְחֶדֶת
בְּלֵילוֹת לְלֹא שֵׁנָה
הַבֵּן וְגַם הָאֵם
לְפוּתִים בַּסַּכָּנָה.
וְהוּא חָזַר, גּוּפוֹ שָׁלֵם.
וְאֶת נַפְשׁוֹ הוּא לֹא יִתֵּן לָהּ לְצַלֵּם
וּלְחַבֵּק, גַּם הַבְּדִיקוֹת לֹא יַעֲלוּ דָּבָר.
וְאִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מָה נִקְבַּר
בַּהֲרִיסוֹת וּבְתוֹכוֹ וּמָה נִזְרַע
וּמִי נָשָׂא אֶת הַבְּשׂוֹרָה
לְאִמּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד שֶׁנּוֹרָה.
