ספטמבר עומד להיות חודש עמוס הפתעות למעריצי לד זפלין. ב-12 בחודש תצא מהדורה חדשה לאלבומם הכפול מ-1975, "פיזיקל גרפיטי", שיהפוך כעת למשולש. אלבום המופת של הלהקה, שמכר בשעתו 16 מיליון עותקים רק בארצות-הברית, היה המגוון ביותר שלה עד אז. שיריו נכתבו ונאספו במשך כחמש שנים, אבל כשהלהקה סידרה אותם באלבום, כל אחד מהם היווה מעין הקדמה לזה שבא אחריו. למהדורה החדשה נוספו גרסאות מוקדמות למספר שירים, בהם In My Time of Dying ו-Houses of the Holy.
לצד המהדורה המורחבת של האלבום ייצא אי-פי עם ארבעה שירים מאותו אלבום שהלהקה ביצעה בשתי הופעות – הראשונה בלונדון ב-1975, והשנייה בפסטיבל נבוורת' באנגליה שנערך ב-1979, לקראת סוף דרכה, ובו נכחו יותר מ-100 אלף איש. אחד השירים האלה, "קשמיר" – אודיסאה מרהיבה בת שמונה דקות וחצי, ששילבה בין מוזיקה קלאסית, אלמנטים מהמזרח ורוק – נחשבת לאחת הפסגות של הלהקה.
מבין שלושת חברי הלהקה הנותרים, שהסיכוי לאיחוד נוסף שלהם הוא פחות מאפס, הסולן רוברט פלאנט הוא הפעיל ביותר. כשבועיים לאחר חגיגות היובל ל"פיזיקל גרפיטי" הוא יחזור לעסוק בהווה. הזמר האגדי בן ה-77 יוציא ב-26 בספטמבר אלבום חדש, Saving Grace, עם הלהקה החדשה שלו הנושאת את אותו שם. אחד השירים שכבר יצאו הוא Gospel Plough, שבוב דילן ביצע בראשית הקריירה שלו.
מי שעוקב אחרי הקריירה של פלאנט בשנים האחרונות, גילה שאחד הסולנים הגדולים בתולדות הרוק ממשיך להישמע משכנע ועמוק בכמעט כל תחנה שלו בשני העשורים האחרונים, בין כשהוא מקים להקת ליווי חדשה, ובין כשהוא חובר לזמרת הקאנטרי אליסון קראוס, שאיתה הוציא שני אלבומים מצליחים. פלאנט כבר לא יכול, וכנראה גם לא מעוניין, להגיע לעוצמות ולטווח הקולי שאפיינו אותו בשנות ה-70, ובחר להתמקד בקאנטרי ובבלוז פחות סוערים. החיבור שלו לז'אנרים האלה הוא טבעי, ולאור הסינגלים שהקדימו את האלבום המתקרב, נראה שגם הפעם הוא בחר נכון.
